ארכיון תגית: יפעת גדות

פריכות / יפעת גדות

פריכות / יפעת גדות

אֲנִי מְהַלֶּכֶת עַל הַסֶּדֶק
שֶׁחוֹצֶה אוֹתִי כְּמוֹ צַלֶּקֶת
כָּל רֶגַע עֲלוּלָה
לִפֹּל דֶּרֶךְ הָרִקְמָה הַבְּדוּיָה
אֶל הַתְּהוֹם שֶׁתַּחְתֶּיהָ.
 
הַשָּׁמַיִם מֵעָלַי דּוֹהִים
בְּקֶצֶב הַשְּׁאֵלוֹת
וַאֲנִי נִתְלֵית
עַל קוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ
דֶּרֶךְ עַפְעַפַּי הַנֶּעֱצָמִים.

ניקוד: יאיר בן־חור

התהום האורבת. הטלטלה הנפשית משולה לצלקת, לרקמה פצועה שהתאחתה רק לכאורה, ובכל רגע נתון הדוברת עלולה להידרדר אל התהום.

חזרה / יפעת גדות

חזרה / יפעת גדות

צָלַלְתִּי פְּנִימָה
וּמָצָאתִי אֶת עַצְמִי
נִשְׁכַּחַת
כְּאִלּוּ מַמְתִּינָה
לְשׁוּבִי
מֵאֶרֶץ הָעֵרוּת.
פַּזְּרִי מֵאֲבַק הַקְּסָמִים
שֶׁל הַמִּלִּים
בִּקַּשְׁתִּי
לְעַצְמִי
וְהִשָּׁאֲרִי רֶגַע
שֶׁלָּךְ.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה הקצר של יפעת גדות מתאר מעין דיבור פנימי של אישה המחפשת את עצמה בים המילים הגדול, מחפשת את המילים שלה, ואת הרגע שלה עם עצמה.

מכתוב / יפעת גדות

מכתוב / יפעת גדות

מִי הוּא שֶׁדָּאַג לִטְווֹת חוּטֵי נְשָׁמָה
בַּאֲרִיג חַיַּי הַפָּרוּם
וְהֵבִיא לִי מִמֶּרְחָק
שֶׁל שָׁנִים
אֶת הָאִישׁ
הַנֶּעְדָּר בַּקָּהָל
שֶׁסֻּתַּת בְּיָד יוֹדַעַת
עַל אֶבֶן לִבִּי?

ניקוד: יאיר בן־חור

חרדה / יפעת גדות

חרדה / יפעת גדות

הַנֶּפֶשׁ צוֹלֶפֶת בָּהּ בְּשׁוֹטֵי הַשָּׁרָשִׁים שֶׁחָדְרוּ לַאֲבַדּוֹן
מַחְזִיקָה בָּהּ שְׁבוּיָה תַּחַת אֲדָמָה מַחְנִיקָה,
רְחוֹקָה.

הָאוֹר נֶחְלַשׁ וְכָבָה הִיא נִדְחֶקֶת לְמַטָּה
נִבְגֶּדֶת עַל יְדֵי הָעֲנָפִים הַנִּשְׁלָחִים לְעֶבְרָהּ.

שׁוֹקַעַת לְאַט־לְאַט
תַּחַת הָאֲדָמָה
הַצְּפוּפָה
הַחוֹנֶקֶת
חוֹל מְמַלֵּא אוֹתָהּ
וְאֵימָה גְּדוֹלָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

השיר "חרדה" מתאר באופן פואטי-ציורי מה מתרחש בנפש שלקתה בחרדה קשה. הכותבת עושה זאת להפליא, באמצעות דימוי השקיעה האיטית מתחת לרגבי האדמה הצפופים, החונקים , החוליים

זיכרון / יפעת גדות

זיכרון / יפעת גדות

אֲנִי מוֹחֶקֶת סִימָנֵי חַיִּים בַּבַּיִת שֶׁבָּנִינוּ
וְלִבִּי מִתְמַלֵּא בִּפְחָדִים
אֵיךְ תֵּדַע לִמְצֹא אוֹתִי בֵּין חֲלָלָיו הַמִּשְׁתַּנִּים
פּוֹרַרְתִּי אַבְנֵי בֵּטוֹן
וּפִזַּרְתִּי לְאֹרֶךְ הַחֹשֶׁךְ
שֶׁתִּרְאֶה דַּרְכְּךָ כְּשֶׁתָּשׁוּב

ניקוד: רונן יצחק

"זיכרון" הוא שיר על אי-היכולת להביט נכוחה ולהשלים עם מצב נתון. אם "שירי פרדה קלאסיים" מביעים כעס, געגועים או השלמה, הרי ששיר זה עיקרו סירוב נחרץ לוותר על בן הזוג. נראה שהשיר מתאר פינוי של בית, או סילוק חפציו של אדם שנפטר או פינוי החפצים בעקבות גירושין. וכמו עמי ותמי באגדה המפורסמת, הדוברת מותירה שביל של אבני ביטון מפוררות, כדי שבן הזוג יוכל למצוא את דרכו חזרה.