ארכיון תגית: לאה טרן

אשה אוגרת חפצים / לאה טרן

אשה אוגרת חפצים / לאה טרן

הָאֲרוֹנוֹת כְּבָר לא מַסְפִּיקִים
הִיא מָעֲלָה בָּאוֹב בְּגָדִים ,כֵּלִים
לִרְקֹחַ מֵהֶם מִשְׁחוֹת לִבְדִידוּתָהּ
מְכוֹסֶסֶת צִפָּרְנַיִם עַד הָעוֹר
בְּבִּיסִים קְטַנִּים
נוֹגַעַת בָּרִקְמָה עַצְמָהּ
לְמִי תַּשְׁאִיר הַכֹּל?
חֲפָתִים מִזְּמַן הַמַּהְפֵּכָה
רוֹמַח מְנַצְּחִים
מִישֶׁהוּ אוּלַי צָרִיךְ
סֵפֶר דִּקְדּוּק בִּלְשׁוֹן זָרָה
מִתְנַחֶמֶת בָּעֻבְדָּה
לֹא יַשְׁלִיכוּהָ לְעֵת בְּלוֹתָהּ
מִזְמוֹרֵי אַהֲבָתָהּ
יִהְיוּ לָהּ לְעֶדְנָה.

ניקוד: חני צפריר

*ניתן לנסות ולהסביר את הנטייה לאגור אינספור חפצים חסרי שימוש, באמצעות הצורך להקפיא את הזיכרונות שהחפץ מסמל או באמצעות חרדה מפני מחסור עתידי. בשיר זה אגירת החפצים מהווה מעין תרופה נוגדת בדידות. עלה על דעתנו, בעקבות שיר זה, שתכונת האגירה מנוגדת לכתיבת שירה, שהרי שירה דורשת דיוק, זיקוק, ודומה יותר לצורך להשליך מאשר לאגור.