ארכיון תגית: ליאת סימון

* / ליאת סימון

* / ליאת סימון

יָכֹלְתִּי
וְכִמְעַט הִצְלַחְתִּי
לִשְׁכֹּחַ אֶת עָרְפּוֹ
הַמֻּפְנֶה אֵלַי
מִתְגָּרֶה בִּי
מְחַזֵּר אַחֲרֵי הֶעֲתִיד.
יָכֹלְתִּי
וְאַף הִצְלַחְתִּי
לְעִתִּים, לִפְרָקִים,
בֵּין מִפְרָצִים,
לִשְׁכֹּחַ מֶה הָיָה עֲבוּרִי
אֵיזֶה אִי שֶׁל חַשְׁמַל עֲבוּרִי.
יָכֹלְתִּי
וּלְבַסּוֹף הִצְלַחְתִּי
לְהַנִּיחַ לוֹ לְהֵעָלֵם
לְהַנִּיחַ לִי לְהֵעָלֵם
וְאָז
לְהָגִיחַ
אֶל תּוֹךְ הַיָּמִים

יסורי פרידה והתאוששות

* / ליאת סימון

* / ליאת סימון

יָרֵחַ בַּעַל נוֹכְחוּת
מִתְעַקֵּש
בֵּינוֹת לַמִּכְבָּסָה
וְלָעִיר.
בְּשָׁעָה כָּזֹאת
קָשֶׁה לִי כְּבָר לָדַעַת
קָשֶׁה לְהַכְלִיל
אִם הַדְּבָרִים קְרֵבִים אֵלַי
אוֹ
אֲנִי אֲלֵיהֶם.
כָּאן אֵין שְׁקֵדִיּוֹת
רַק נֵאוֹן נִשְׁבָּר בַּשְּׁלוּלִיּוֹת
וְקִרְבָתוֹ שֶׁל הַיָּם
נַהֲמָתוֹ הַמַּרְגִּיעָה.
יֵשׁ שֶׁקֶט בַּבַּיִת
וְדֶלֶת נִפְרֶצֶת
מֵעַצְמָהּ.

ניקוד: חני צפריר

*נוף עירוני: ירח, מכבסה ושלוליות.
מחד, קרבתו של הים מרגיעה את הדוברת, ומאידך דבר מה מסתורי עובר לקורא
אולי דרך ה"ניאון הנשבר" או באמצעות הדלת הנפרצת מעצמה: בין אם הכוח הטמיר הזה נכנס אל התמונה או יוצא ממנה, נוכחותו מורגשת.