ארכיון תגית: לילך גליל

כניעה / לילך גליל

כניעה / לילך גליל

מוּל רִכְסֵי הַמִּדְבָּר מַפְתִּיעוֹת אוֹתִי
מִלִּים בִּפְּרוֹזָה.
הַנִּשְׂגָּב נִשָּׂא וְהוֹתִיר אוֹתִי לְמַטָּה.
פַּעַם הָיִיתִי מִתְעַלָּה
עַד לְפִסְגוֹת הֶהָרִים הַשּׁוֹתְקוֹת בְּיוֹתֵר.
הַיּוֹם אֲנִי לֹא מַפְסִיקָה לְדַבֵּר.
סַלְעִית קְטַנָּה עַל אֲדָמָה צְחִיחָה זוֹקֶפֶת אֶת זְנָבָהּ.
הַאִם יֵשׁ דָּבָר גָּבוֹהַּ מִמֶּנָּה?

ניקוד: יאיר בן־חור

לילך גליל כותבת על כניעה מתוקה. בתוכה גלומה הבנה שבטבע כל דבר, אפילו סלעית (ציפור שיר קטנה), הוא נשגב. המשחק בין גבוה לנמוך מציב את השאלה, כמה נשגבת היא השירה עצמה לעומת פלאי הטבע, ומעלֶה בין השורות גם שאלה על היחס בין המשוררת לסלעית. האם הסלעית שרה טוב יותר מן המשוררת? או שהן ממלאות תפקיד דומה בעולם?

אין לי לב / לילך גליל

אין לי לב / לילך גליל

לאבא

לִי אֵין לֵב
בִּזְמַן שֶׁלִּבְּךָ שֶׁלְּךָ גּוֹאֶה בְּדָם
וְאַהֲבָה.
יוֹשֶׁבֶת לְיַד מִטָּתְךָ הַלְּבָנָה עִם פִּנְקָס וְעֵט
מְצִיפָה אוֹתוֹ בְּמִלִּים וּבְעֵינַיִם יְבֵשׁוֹת.
הִנֵּה אַתָּה נִפְקַח אֵלַי,
מַבָּטְךָ מַנִּיחַ בִּזְהִירוּת סִירַת נְיָר קְטַנָּה
עַל קַרְקָעִית נַפְשִׁי. כָּךְ
הִיא לֹא תִּטְבַּע לְעוֹלָם.

ניקוד: חני צפריר

*בפתיחת השיר מצהירה המשוררת: “לי אין לב", בניגוד ללבו ה"גואה" של אביה.
עיניה אמנם נשארות יבשות, אך הכתיבה מפצה על אי-היכולת לבכות. המילים (אלה שלא נאמרות ועולות רק על הנייר), מאפשרות את ההיפקחות וההיפתחות בין האב לבתו.