ארכיון תגית: מרדכי גלדמן

סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

סאן פרנציסקו / מרדכי גלדמן

נִזְכַּרְתִּי בָּה בַּקָּפֶה
כִּי הֶעֱדַפְתִּי לְרֶגַע זִכְרוֹנוֹת
עַל נוֹפֵי הַקָּפֶה וְהָרְחוֹב
זְקֵנָה יְפֵהפִיָּה הָיְתָה
רָמִי שֶׁמֵּת מֵאֵיְדְּס בִּנְעוּרָיו
יִדֵּד אוֹתָנוּ בְּמִרְפֶּסֶת
שֶׁנִּשְׁקְפָה אֶל מִפְרְצֵי הָאַטְלַנְטִי
כְּדֵי שֶׁתִּתְהֶה עַל קַנְקַנִּי
"הִיא תֵּדַע עָלֶיךָ הַכֹּל" הִזְהִיר
וְנִרְעַדְתִּי מְעַט

זְקֵנָה בֵּין גּוּף לְנֶפֶשׁ
לְבוּשָׁה בְּבִגְדֵי אָבִיב קְלִילִים
הִגִּישָׁה לָנוּ תֵּה יָרֹק בְּכוֹסִיּוֹת גָּבִישׁ
וְהִנְחְתָה אֶת מַסְלוּלֵנוּ אֶל גַּנֵּי דֻּבְדְּבָן
סָמוּךְ לְמוּזֵיאוֹן לְאָמָּנוּת אַסְיָתִית
שֶׁשְּׁנֵיהֶם סִבָּה לֶאֱחֹז בַּחַיִּים
בֵּינָתַיִם הִסְתַּכְּלָה בִּי בַּחֲשַׁאי
וְאָמְרָה אֶת דְּבַר הַפִּיתְיָה:
The Real Thing – "הַדָּבָר הָאֲמִתִּי"

זֶהוּ סִפּוּרוֹ שֶׁל הֶנְרִי גֵ'ימְז
בּוֹ הַמְּשָׁרְתִים נִרְאִים כַּאֲצִילִים
וְהָאֲצִילִים הָאֲמִתִּיִּים אֵינָם נִכָּרִים
כִּי סְמוּיִים הֵם מִטִּבְעָם –
הַדָּבָר הָאֲמִתִּי נִסְתָּר

הָיִיתִי אָדָם צָעִיר שֶׁעֲבָרוֹ קָצָר
וְגוֹרָלִי נִגְלַל לְפָנַי כְּשָׂדוֹת בַּעֲרָפֶל
אַךְ הֵבַנְתִּי כִּי דִּיְּקָה –
מִתָּמִיד הָיִיתִי אָדָם שֶׁטּוֹעִים בּוֹ –
נֶפֶשׁ חֲשָׁאִית

לִקְחָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָׁה הָיָה מָתוֹק –
הִנֵּה יָמִים בָּאִים
וְאֶלְבַּשׁ אַךְ בְּגָדִים לְבָנִים
וַאֲנַמְנֵם בְּגַנִּים יַפָּנִיִּים חֲרִישִׁיִּים
בְּאַקְלִים מְמֻזָּג
בָּאָבִיב יִפְרְחוּ הַדֻּבְדְּבָן וְהַשְּׁזִיף
כְּשֶׁצִּרְצָרִים וְצִפֳּרִים שׁוֹרְקִים
וְהָאוֹרְכִידֵאוֹת יָקוּדוּ לָאֵרוֹס
הַשְּׁקִיעָה תִּשְׁתַּהֶה בְּרַכּוּת
וְעַלְעַלֵּי דֻּבְדְּבָן יִשְּׁרוּ בִּרְחִיפָה

ניקוד: חני צפריר

שירו המורכב של גלדמן נפתח כסיפור הנמסר מפי הדובר היושב בבית קפה, ומהרהר בעברו. הפלאשבק מחזיר את הקורא לאחור, לפגישה שהטביעה את חותמה ולא נשכחה שנים רבות. שילוב של מרכיבים כגון: תיאור הזקנה כיפהפיה ומכשפתית, תנועה עלילתית סוחפת ואוירה מיסטית, הופכים את השיר למסע מרתק של גילוי עצמי.

החלמה / מרדכי גלדמן

החלמה / מרדכי גלדמן

הָרֶגֶל הֶחְלִימָה
יִסּוּרֶיהָ כְּבָר נִשְׁכָּחִים
וְשׁוּב אֲנִי עַל אוֹפַנַּי
שׁוּב עַל הַסּוּס
רוֹכֵב בַּבֹּקֶר אֶל הַיָּם הַפָּתוּחַ
שָׁם פִּיתְיָה לוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנַי
מָה הִיא לוֹחֶשֶֹת בְּאָזְנַי?
כָּל הַמִּפְרָשִׂיּוֹת צָפוֹת
בְּמִשְׁטָח שֶׁל תְּכֵלֶת זוֹהֶרֶת
וְרוּחַ לֹא קָמָה לְהָשִׁיטָן
מִפְלֶצֶת הַמַּיִם נִסְתֶּרֶת בִּתְהוֹמָהּ
הַטְּרָגֶדְיָה נִדְחֵית בְּחֹדֶשׁ
וְכָל הַשַּׁיָּטִים דּוֹמְמִים בַּמֶּרְחָק
נַעֲשִׂים יֵשֻׁיּוֹת שֶׁל תְּכֵלֶת מוּאֶרֶת
וּתְכֵלֶת בִּתְכֵלֶת נִמְהֶלֶת
וְעֶצֶם הַשְּׁלִילָה נִשְׁלֶלֶת
טוּב לֵב הָזוּי נוֹבֵעַ מֵהֶם
וּמַשְׁכִּיחַ כָּלִיל אֶת הַזִּקְנָה וְהַמָּוֶת
הַמְּשַׁחֲרִים לְפִתְחִי
מֵהַזִּקְנָה,לְפֶתַע, נוֹתָר רַק "ז"
וְשִׁיר בְּמוֹחִי כְּצִפּוֹר הַמְּאַחֶרֶת
אַחֲרֵי לַהֲקָה שְׁחֹרָה
הַנְּמוֹגָה בַּמֶּרְחָב, דּוֹאָה וְדוֹהָה

ניקוד: חני צפריר

מסע אופניים לשפת הים שמתאפשר הודות ל"רגל שהחלימה" מהווה מפלט, ולו זמני, מן הפחד מפני בגידתו ההכרחית, הבלתי נמנעת, של הגוף. צלה האפל של ה"טרגדיה" הבלתי נמנעת נוכח בעוצמה, כשבה בעת הדובר שואב אופטימיות מחויכת מן היכולת לרכוב על אופניו ולהתבונן בים הנתון לזוהר תכלת אפיפאני . ים התכלת השלו מדחיק מהזיכרון את "מפלצת המים" – את התהום. התהום היא מטאפורה לזקנה ומווות אך גם לכל סערותיו הזועפות של הים שלרגע שקטו. הסירות הצפות דוממות מזכירות את הטרגדיות של יוריפידס
שעוסקות באיפיגניה שאגממנון נדרש להקריבה כדי שהרוח תשיט את ספינותיו לטרויה. אפילו הים השקט יכול להיות מפלצתי. הטוב הוא זמני, אשלייתי וחולף.

סופר סתם / מרדכי גלדמן

סופר סתם / מרדכי גלדמן

בְּאוֹטוֹבּוּס מִטַּלְטֵל
יָשַׁבְתִּי מֵאֲחוֹרֶיהָ
וְהָיָה בְּכַף יָדָהּ
מִכְתָּב רִשְׁמִי
לְמָרְדְּכַי גֶּלְדְמַן
שָׁאַלְתִּי אִם מַכִּירָה אוֹתוֹ
הָיָה שָׁכֵן הֵשִׁיבָה
אַךְ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ מִזְּמַן
וְכָעֵת מְקַבֶּלֶת אֶת מִכְתָּבָיו
שֶׁהִתְמַעֲטוּ בִּגְלַל הַמֵּיְילִים
מָה עָשָׂה בְּחַיָּיו שָׁאַלְתִּי
הָיָה סוֹפֵר סְתָ"ם
סְתָ"ם אוֹ סְתָם הִתְלַבְּטָה נַפְשִׁי
כִּתְרֵי אוֹתִיּוֹת אוֹ מֶרְחָב גַּלָקְטִי
וְתָהִיתִי מָה הַכְּתֹבֶת
עַל הַשַּׁיִשׁ הַשָּׁחֹר מַבְרִיק
וְהַאִם חָקְקוּ בּוֹ
פְלָמִינְגוֹ אוֹ אֶצְבַּע מוֹרָה
וְהַחֵלֶק שֶׁעוֹדֶנּוּ חַי
הַמִּטַּלְטֵל כָּעֵת בְּ-25
לְאָן יִדּוֹד מִכָּאן
בְּמִדְבְּרִיּוֹת הָעִיר
הֲיֵשׁ קָצֶה זוֹרֵחַ
הַמַּמְתִּין לְבוֹאוֹ כְּיָרֵחַ
בְּלַיְלָה חָמִים וְצָלוּל –
מָקוֹם בּוֹ יִוָּלֵד סוֹפִית
מֵהָאַחְרוֹנָה בָּאַשְׁלָיוֹת.

ניקוד: חני צפריר

הדובר בשירו של גלדמן מיטלטל בקו 25 ההומה, ויחד עמו מתחוללת טלטלה בנפשן של הקוראות. בפרטנות נוקבת מגולל הדובר אינוונטר של חרדות קשות, הנובעות מאימת החידלון – הגופני והלירי; הדיגיטציה המואצת, שאיינה את חליפת המכתבים, חרדות באשר לטיב היצירה עצמה: משורר של אמת, סת"ם או "סתם"(סופר סת"ם כותב שוב ושוב אותה תורה. סופר סתם כותב מתוך הסתם חסר הגבולות), הזיכרון וההנצחה לעומת ההשכחה, השכחה; והמשא הכבד שנושא ה"חלק שעודנו חי", הכמה לשחרור גמור מכבלי ההוויה הגשמית וללידה מחדש.

רועי/ מרדכי גלדמן

רועי/ מרדכי גלדמן

שֶׁלֶט שָׁחֹר כְּלַבְלַב וָרֹד
רוֹעִי מוֹדִיעַ בִּרְחוֹבֵנוּ
"אֲנִי מְטַפֵּל וּמוֹלִיךְ כְּלָבִים״
אֶחָד מֵאֵלֶּה הַקּוֹשְׁרִים לְאוֹפַנֵּיהֶם
לַהֲקַת כְּלָבִים כְּנוּעִים
שֶׁזַּנְבוֹתֵיהֶם הַשְּׂעִירִים מִתְנַפְנְפִים
בַּחֲלַל הָעִיר הַמְּפֻיָּח וְהָאֲסַפְסוּפִי
כְּמֶחֱוַת גַּאֲוָה שֶׁאֵין לָהּ כִּסּוּי
וּמַדּוּעַ לֹא "רוֹעִי רוֹעֶה הַכְּלָבִים״?
רוֹעֶה עִירוֹנִי שֶׁל כַּלְבֵי יָאפִּים
הַמַּדִּיפִים בְּשָׂמִים אָפְנָתִיִּים
בְּדַרְכָּם לְעוֹלַם הָרְוָחִים
שֶׁאֵין לָהֶם פְּנַאי לְעוֹלָלִים וּכְלָבִים
וּלְעִתִּים מַפְקִירִים עוֹלָלִים
לְאוֹמְנוֹת תַּיְלַנְדִּיּוֹת אוֹ הוֹדִּיּוֹת
שֶׁסְּמָלִים זָרִים חֲקוּקִים בַּחַלְבָּן
וּלְעִתִּים מַפְקִירִים כְּלָבִים
לְיַד נִמְלֵי תְּעוּפָה הוֹמִים
כִּי אֵין מַשְׁגִּיחַ לַכֶּלֶב בְּבֵיתָם הַיָּקָר
וְהֵם בִּתְּאוּצָה שֶׁל מֶחֱווֹת אָפְנָתִיּוֹת
הַמַּקְנוֹת לָהֶם עֶלְיוֹנוּת עַל מַעֲמָדֵנוּ
כְּאִלּוּ קִיּוּמָם הוּא הַרְבֵּה יוֹתֵר
מְּגִ׳ינְס וֶרְסָצֶ׳ה עִם קְרָעִים
אוֹ תַּצְלוּמִים עִם מְאַהֶבֶת בִּמְלוֹן בּוּטִיק
כְּאִלּוּ קִיּוּמָם הוּא הַתַּפְרִיט הָאָנִין
לַחַיִּים הָאֲמִתִּיִּים
שֶׁאֵין בָּהֶם דְּרָקוֹן וְצוּנָמִי וְאִישׁ דַּק
שֶׁחֶרְמֵשׁ מְקֻעְקָע עַל מִצְחוֹ
אוֹ כֶּלֶב נוּגֶה הַנִּקְרָא צֶרְבֶּרוּס

גלדמן מתאר פך של אורבאניה תל אביבית; "דוג-ווקר/ים" טיפוסי/ים, שהוא מכנה בסרקזם "רוֹעֶה/י כְּלָבִים״, השועטים בהמוניהם על אופניהם (או גלגיליותיהם) ברחובות הכרך המפויח, בהוציאם לטיולים כלבי מחמד שבעליהם טרודים בעמל יומם. הגם שחלקם מן הסתם שומרים אמונים לנשותיהם החוקיות ומטופלים גם בגורי אדם, גלדמן מיטיב לאפיין את נהנתנותם של השקועים ב"טרנדים" חולפים, בהזכירו כי ביום הדין איש לא יצליח לחמוק מקרברוס – כלב הציד של אל השאול, האדס – שתפקידו העיקרי למנוע מן המתים לחזור לעולם החיים.