ארכיון תגית: נעם פרתום

שמים פיות / נעם פרתום

שמים פיות / נעם פרתום

קָרְאוּ לִי אִשָּׁה מִדַּי, אַשְׁכְּנָזִיָּה מִדַּי, בֻּרְגָּנִית, מְכַשֵּׁפָה,
וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
קָרְאוּ לִי מֻפְרַעַת, תִּכְתְּבִי סְפָרִים אֲבָל לָמָּה לְהַדְבִּיק אֶת הַפַּרְצוּף לַמָּסָךְ
בִּיטְנִיקִית מַסְרִיחָה חוֹפֶרֶת פֶמִינִיסְטִית דּוֹחָה (לֹא
הָיִיתִי נוֹגֵעַ בָּהּ עִם מַקֵּל) לְהַכְנִיס לַכֶּלֶא מִיָּד
הֵם אָמְרוּ תַּעֲשִׂי גַּבּוֹת דָּחוּף
הוֹצֵאת לִי אֶת הַחֵשֶׁק לְסֶקֶס עִם גַּבּוֹת כְּמוֹ שֶׁלָּךְ הֵם אָמְרוּ
מְעַנְיֵן שֶׁהִיא מַרְאָה רַק אֶת הַפַּרְצוּף
אֲנִי אוֹהֶבֶת שְׁמֵנוֹת אֲבָל כָּזוֹ עוֹד לֹא רָאִיתִי פַּרְצוּף קָטָן
גּוּף עֲנָק הֵם אָמְרוּ
חוֹלַת נֶפֶשׁ מִתְלַהֶבֶת
אוֹקְיָנוֹס שׁוֹפֵעַ שְׁפָכִים, כַּיָּאֶה לְדוֹר
עִתּוֹנוּת מְהַלֶּכֶת עַל קַבַּיִם
שִׁירָה זֶה לֹא
אֶפְשָׁר לִקְרֹא לָאָמָּנוּת שֶׁלָּהּ תֵּאַטְרוֹן, הַצָּגָה,
קוֹלְנוֹעַ אוּלַי, שִׁירָה זֶה לֹא הִיא טֻמְאָה
לְהֵיכְלוֹת הַשִּׁירָה הַנִּשְׂגָּבִים הַמְּחֻטָּאִים שֶׁל אַלְתֶּרְמָן
שִׁירָה זֶה לֹא
אָמְרוּ גְּרָפוֹמָנִית שֶׁל מוּזִיקַת שֶׁפַע
גֶּשֶׁם מֶלֶל רֵיק, רַק פִילֶרִים
שָׁאנְסוֹנֶרִית, פֶּרְפוֹרְמֶרִית, מוֹפִיעָנִית
שִׁירָה זֶה לֹא
כֻּלָּה בּוֹץ הַשִּׁצּוּפִית הַזֹּאת
אֶקְסְטְרִים בְּלִי רוּחַ
מַשְׁפְּרִיצָה שִׁירָה
זֶה לֹא
פָּתְחוּ לִי פִּיק כִּנּוּ אוֹתוֹ טֹהַר חַרְטֹם לָעֲגוּ לִי
(בָּכִיתִי שָׁעוֹת עֻבָּרִית לֹא שַׁפִּירָה בְּעִפּוּשׁ
אַפְסִיִּים בַּמִּטָּה, אֲהוּבִי מְחַבֵּק מֵאָחוֹר) רָצוּ לִפְגֹּעַ
אִחְלוּ שֶׁהַסּוּסִים מֵהַבָּלָטוֹת בַּשִּׁיר שֶׁלִּי
יִרְמְסוּ אוֹתִי. בִּמְקוֹם בִּלְתִּי נִתֶּנֶת לַ עֲצִי רָה
כָּתְבוּ אֵיזֶה מוּ זָ רָה צָרִיךְ לִפְעֹל נֶגְדֵךְ בִּקְשִׁירָה
לְהוֹרִיד לָךְ אֵיזֶה לַטְמָה אוֹ סְטִירָה
וְאָז נִרְאֶה מָה קָרָה וְאִם בִּכְלָל תִּשָּׁאֲרִי
בַּהַכָּרָה כְּשֶׁנַּעֲבֹר עָלַיִךְ בְּכִרְכָּרָה. סוֹרִי עַל
הַבּוֹטוּת אֲנִי מַמָּשׁ נֶגֶד אַלִּימוּת זֶה פָּשׁוּט
יֵצֶר הָאָמָּנוּת שֶׁפָּרָץ מִתּוֹכִי הֵם אָמְרוּ
מָה הִיא כּוֹתֶבֶת שִׁירִים וּמְסַפֶּרֶת עַל הַגְּבָרִים
שֶׁהִיא מִזְדַּיֶּנֶת אִתָּם?! הֵם אָמְרוּ
הַסִּרְטוֹן הַזֶּה דּוֹחֶה הַשִּׁיר הַזֶּה דּוֹחֶה
כַּמָּה אֶפְשָׁר? אָמְרוּ שְׁמַע יִשְׂרָאֵל
עַד לְזֶה הִדַּרְדַּרְנוּ? אָמְרוּ
שְׁמֵנָה מַחְלִיאָה מְכֹעֶרֶת, זֶה הַכֹּל
צִטּוּטִים אֶחָד לְאֶחָד – אֲנִי לֹא מְשַׁקֶּרֶת, אָמְרוּ
אַתְּ פָּשׁוּט פּוֹצָה מִסְכֵּנָה, הִתְבַּלְ
בַּלְתְּ בַּמִּרְשָׁם, אַתְּ מַזְנִיחָה אֶת הַנְּשָׁמָה לְטוֹבַת הַמּוּזִיקָה
(כְּאִלּוּ שֶׁנְּשָׁמָה וּמוּזִיקָה הֵן דָּבָר וְהִפּוּכוֹ בְּהֶכְרַח) וְאֵין לָךְ
רֶגֶשׁ הַכֹּל אֶצְלֵךְ מְגֻשָּׁם, אָמְרוּ אַתְּ מְפוֹצֶצֶת מֵאַהֲבָה עַצְמִית, הַנִּיחִי
לְעַצְמֵךְ, תִּרְאִי עוֹלָם, וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם
וְרָאִיתִי עוֹלָם וְהוּא הָלַם בִּי וְהָלַם
אַשְׁכְּנָזִיָּה מִדַּי, אִשָּׁה מִדַּי, בֻּרְגָּנִית, מְכַשֵּׁפָה,
מֻפְרַעַת, מִתְמַתֶּקֶת, יַלְדָּה פַּטְפֵּטָנִית, מְשַׂחְקְתּוּתָה דֻּבְשָׁנִית, דַּלָּקוֹת בַּשֶּׁתֶן עֲטוּפוֹת
בְּתַחְבּוֹשׁוֹת אֵלַסְטִיּוֹת מְרַיְּרוֹת דָּם דֻּבְדְּבָנִים מְסֻכָּרִים הֵם אָמְרוּ וְנִסּוּ
לְחַקּוֹת לִי אֶת הַמִּשְׁלָב הַלְּשׁוֹנִי, אֶת הַמַּבָּע, אֶת הָעָגָה, יָרְדוּ עַל הַתֵּמוֹת שֶׁמַּעֲסִיקוֹת אוֹתִי
וְלֹא מָחִיתִי מִלָּה מִפִּי וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם נִשְׁאַרְתִּי אֲנִי – נֹעַם – לֹא
נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם קָרַמְתִּי עוֹר שֵׁנִי
רִקְמַת שָׁמַיִם חֲדָשָׁה שֶׁל עַצְמִיּוּת כְּחֻלָּה גְּלוּיָה
הִבְהִיקָה כִּזְקִיקֵי וַאֲנִיצֵי דֶּשֶׁא פִּשְׁתָּן זִקּוּקִיִּים מִבֵּין סִדְקֵי נַפְשִׁי
נִשְׁפְּכָה עַל גּוּפִי בְּאַלְפֵי יְצִיאוֹת זְהִירוֹת כְּחַלְחַלּוֹת
וְנִשְׁאַרְתִּי אֲנִי בִּמְלֹא עֻזִּי מָצָאתִי אוֹתִי שָׂמִים
אַחַת דּוֹלֶפֶת פַּעֲמוֹנִים כְּחֻלִּים, מַגִּרָה עֲרָפֶל סָגֹל
מִתְאַדֶּה, זוֹלֶגֶת גֶּשֶׁם מֵעֲנָנִים רַבִּים וּמִתְחַלְחֶלֶת
שְׁתוּיָה וּנְשׁוּמָה עַל יְדֵי פִּיּוֹת רַבִּים וּקְהָלִים רַבִּים
מְפֻזֶּרֶת כִּפְרִיחָה שִׁירִית בָּאָבִיב וַעֲדַיִן אַחַת שָׂמִים
פּוֹעֶמֶת רוּחַ וּמִתְפַּעֶמֶת, בִּפְנִים מְאֻכְלָסִים פִּצּוּלִים
רַבִּים פְּנִיּוֹת רַבּוֹת סְטִיּוֹת הִשְׁתַּקַּפֻיּוֹת וּפִתּוּלִים רַבִּים
פִּיּוֹת עוֹשִׂים בִּי מְנַאֲצִים בִּי מַעֲרִיצִים שׁוֹתִים בִּי (חֵלֶק
מֵהַפִּיּוֹת הָאֵלֶּה שֶׁלִּי) וְלֹא נָפְלוּ עָלַי הַשָּׁמַיִם (כִּי אֲנִי עַצְמִי
שָׁמַיִם) וְלֹא
הִתְנַפַּצְּתִּי

ניקוד: חני צפריר

מרגע שהפציעו שיריה הראשונים ביוטיוב, ניצת הוויכוח הסוער. האם מדובר ב"משוררת של ממש" או במה שמכונה באמריקאית ספוקן-וורד, מופע שעיקרו פרפורמנס, המושפע משירת 'דור הביט'? השצף-קצף המילולי של פרתום משך אש מכל כיוון אפשרי, כמו גם קיתונות של חרפות. אפשר לחבב את השצף המילולי הפרתומי האופייני, ואפשר להסתייג ממנו, אבל ללא ספק, מדובר בפואטיקה מקורית. בשיר שבחרנו לפרסם, ממירה פרתום את קיתונות האלימות בדימויים מלאי חיות כפעמונים כחולים וערפל סגול וגשם מעננים רבים", בסגננה את העלבון לכדי צעקה.