ארכיון תגית: עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

לזכר שירה בנקי ז"ל

בִּתִּי סְתוּרָה עַל הַמִּטָּה בְּלֹא נִיעָה, כְּפוּתָה
בִּסְבַךְ שְׂמִיכָה, יָדֶיהָ מוּרָמוֹת כְּנִיעָה.
לְרֶגַע נִדְמְתָה מֵתָה.
 
הַנַּעֲרָה שׁוֹכֶבֶת עַל הַמִּדְרָכָה כְּמַמְתִּינָה
בְּאִפּוּקָהּ הַבַּיְשָׁנִי, רַגְלֶיהָ מְנַשְּׁבוֹת 'הִנְנִי כָּאן'.
בְּכָל הָרְגָעִים חָיְתָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של עמית מאוטנר מציג שתי תמונות של שירה בנקי ז"ל: בתמונה הראשונה היא חיה ונושמת אך נראית מתה, ואילו בתמונה השנייה רגליה מנשבות והיא מלאה חיים אף שהיא שוכבת מתה על המדרכה. ניגוד מרתק המסעיר את הנפש.

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

גַּם לָאַבִּיר הַמְקֻשְׂקָשׂ
יֵשׁ רֶגַע שֶׁל שְׁלוּלִית
לַחְלֹץ אֶת מַתְּכוֹתָיו
וּלְפַתֵּחַ נְדָנוֹ, תַּחַת הַשָּׁמַיִם
עֵירֻמּוֹ לִטְבֹּל
בַּמֹּרֶךְ הַסָּמוּי.

ניקוד: יאיר בן־חור

הידעתם? גם אבירי קשקשים הם בסך הכול יצורי אנוש וגם הם חוששים לפעמים. המבע החומל ובה בעת האירוני, נמנע מבנאליה מובנת מאליה, שלפיה ללא השריון והמגן, אבירים "מקושקשים" חדלים להיות אמיצים.

מערכת ליריקה מאחלת לכל קוראיה שנה טובה ומבורכת.

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

הָרְחוֹב מִתְגַּבֵּר שַׁעֲטָנִי
כְּאִילּוּ בָּרְחָה לוֹ מִלָּה
וַעֲדַיִן מַמְשִׁיךְ לְדַבֵּר

וַאֲנִי שׁוֹתֵק.

בֶּעָרוּץ הָאַסְפַלְט זִרְמַת רְכָבִים
שֶׁאֵינִי יוֹדֵעַ לְאָן

וַאֲנִי מְחַלֵּק מַבָּטִים כַּרְטִיס בִּקּוּר
לְכֹל מַאן.

ניקוד: חני צפריר

דיכוטומיה של אורבניה מעיקה – אספלט/כלי רכב שועטים כ"זרמה" אחידה, מתמדת, חסרת תכלית, לצד השתלבותו המפתיעה של הדובר במרחב הסוגר עליו באמצעות פיתוי, שתדלנות כמו זנותית, בדמות חלוקת מבטים ככרטיס ביקור לכל עובר ושב.

* / עמית מאוטנר

* / עמית מאוטנר

רֶמֶז צַוָּארֵךְ גִּלָּה לִי
לְגַדֵּל פְּרָחִים וְלִהְיוֹת בַּשָּׂם עוֹבֵר
בָּעִיר שֶׁלָּךְ עִם מֶרְקַחְתִּי, לָבוֹא
בְּמַגָּע עִם סוֹחֲרִים, לְהִתְפַּזֵּר
בַּדּוּכָנִים וּלְחַכּוֹת לַהַזְלָפָה שֶׁלָּךְ הַגּוֹרָלִית
הַמְּדַיֶּקֶת לַנִּיחוֹחַ שֶׁל עוֹרֵךְ.

ניקוד: חני צפריר

עמית מאוטנר מצליח ליצור מבלי להכביר מילים אווירה צבעונית של שוק, אפופת ריחות ודוכנים. דרך "רמז הצוואר" נגלה בפני הדובר ייעודו, והתקווה שההזלפה הגורלית תצלח, מותירה בחלל האוויר סקרנות ואופטימיות.