ארכיון תגית: רונה ברנס

נקודות אדומות / רונה ברנס

נקודות אדומות / רונה ברנס

גַּם הַקִּנְאָה מְקַלֶּלֶת אוֹתִי
בְּפָנִים חֲמוּצוֹת מֵאֵיבָה
פּוֹזֶלֶת מֵרֹב שְׁנוֹת צִפִּיָּה
קוֹשֶׁרֶת כִּתְרֵי זָהָב לִשְׂעָרִי
מְכַסָּה אֶת עֵינַי
מוֹשִׁיטָה לִי יָד צְהֻבָּה
כְּרַעַל עַכְבָּרִים
פּוֹשֶׁטֶת אֶצְבָּעוֹת קַבְּצָנִית
כְּפָעוֹט מִתְחַטֵּא לִפְנֵי אִמּוֹ.

ניקוד: יאיר בן־חור

"נקודות אדומות" הוא שיר על טבעה ההפכפך, המגוון והמסחרר של הקנאה, מקללת ומתחנפת, בזויה מצד אחד ומתוקה כתינוק מצד אחר.

הדירה / רונה ברנס

הדירה / רונה ברנס

בְּשֻׁלְחַן הַדִּירָה שֶׁאָסַף אֶל תּוֹכוֹ אֶת פְּרִיטָיו כִּבְמַבְחֵנָה,
נִיחוֹחוֹת עִרְבְּלוּ אֶת הָעֵץ
וְהָאָבָק, עִם מַיִם וּנְיָר
וּנְחִירַי נִפְתְּחוּ וְהִתְכַּוְּצוּ כִּמְנִיפָה.
מָתוֹק הוּא זִכְרוֹן הָרֵיחַ הָאָפֹר.

רִצְפַּת הַשַּׁיִשׁ הַמְנֻמָּר
הִתְמַשְּׁכָה אֶל קִירוֹת הַשָּׁכֵן, וְלוּ הָיִיתִי מִתְבּוֹנֶנֶת בְּדִיּוּק אָז
אוּלַי הָיִיתִי מַאֲמִינָה שֶׁיֵּשׁ זְמַן וְיֵשׁ מָחָר וְיֵשׁ דַּקּוֹת וְהַתְחָלָה וּמֶשֶׁךְ שֶׁל שְׁהוּת.

יָמִים רַבִּים רָבַץ הַגּוּף הַשָּׁקֵט בְּתוֹכָהּ שֶׁל הַדִּירָה
לָבָן חֲלָבִי נִהְיָה הָאֲוִיר מֵרֹב הַמְתָּנָה
וְזִכְרוֹנוֹת מִדְרְכוֹת אַסְפַלְט אֲרֻכּוֹת בִּנְיוּ יוֹרְק קִבְּלוּ בְּכָל פַּעַם אֶת פְּנֵי הַחוֹלְמִים
שָׁם בַּדִּירָה, וּבָהּ הַשֻּׁלְחָן וְהַפְּרִיטִים.

כַּמָּה סְפָלִים אָסְפָה הַדִּירָה
וְכַמָּה סִדְקִית וְגִזְרֵי נְיָרוֹת נֶאֶסְפוּ בְּפִנּוֹת אֶדֶן הַחַלּוֹן.
הַמִּלִּים הִתְקַצְּרוּ מִסְּבִיבֵנוּ, פָּסַקְנוּ לְדַבֵּר אֶל בְּנֵי הָאָדָם.

שִׂנְאָה מַרְקִיבָה אֶת לִבּוֹת הַדּוֹבְרִים,
אֵין לִבּוֹת לַדּוֹבְרִים, אַךְ עִם זֶה לֹא בָּאָה מְנוּחָה.

וְהַזְּקֵנִים הָאֲבֵלִים, הַזּוֹכְרִים עֲדַיִן אֶת חֲלוֹמוֹתֵיהֶם,
מִתְכַּנְּסִים בְּעֶלְבּוֹנָם בְּפִנּוֹת הַחֲדָרִים.
אִלְמָלֵא הָיְתָה בּוּשָׁה, הָיָה גַּם בֶּכִי נִשְׁמָע
וְאִלְמָלֵא הָיָה חֲשַׁשׁ מִלְחָמָה, אֶפְשָׁר הָיָה לִבְכּוֹת בְּיַחַד
וְאִלְמָלֵא הָיָה הָרִמּוֹן מֵנֵץ בְּאָדֹם פַּעַם אַחַת בְּשָׁנָה
לֹא הָיָה טַעַם בְּשׁוּם נְהָמָה שֶׁל עֶצֶב וּבְשׁוּם אֲנָחָה שֶׁל יֹפִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

הדירה סופגת את העוברים בה, עם עבר ובלי עתיד, זמן שעצר מלכת לקראת סוף החיים.

בספרייה / רונה ברנס

בספרייה / רונה ברנס

מֵעוֹלָם לֹא רָאִיתִי אִישׁ
הַמְּשַׁקֵּעַ כָּך בְּסֵפֶר
עָד שֶׁרְאִיתִיהוּ מְשַׁקֵּעַ רֹאשׁוֹ
בַּסֵּפֶר. וְהָיָה זֶה הַסֶּפֵר הַכָּבֵד
מִכָּל חֲלוֹמוֹתַי, וְהוּא הָיָה כָּבֵד מִנִּי שְׁלוֹשִׁים
גְּלִילֵי נְיָרוֹת מְסֻלָּלִים בְּעֲרֵמוֹת שֶׁל דְּבֵקוּת אֲדִירָה.
כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיָּבוֹאוּ.
כָּל הַשָּׁנִים שֶׁיֶּשְׁנָן.
כַּמָּה יָדַעְתִּי כָּל הַשָּׁנִים עַל סְפָרִים,
מַדְפֶיהֵם, וְרֵיחָם הַפּוֹרֵחַ
וְלֹא רָאִיתִי דָּבָר
עַד שֶׁרְאִיתִיהוּ בְּסִפְרוֹ
בְּרֹאשׁוֹ הַכָּמֵהַ
בְּכָל מִשְׁקָלוֹ הַשּׁוֹקֵעַ.

השיר מושתת על תמונה אחת בהעבירו רעיונות של דבקות והתמסרות, אהבה אמיתית לדבר.

שלג בירושלים / רונה ברנס

שלג בירושלים / רונה ברנס

הָיוּ יָמִים בָּהֶם זֵכֶר הַשֶּׁלֶג נִדְמָה
כְּיַבֶּשֶׁת שְׁלֵמָה שֶׁל הַבְטָחוֹת.
בִּשְׁכוּנוֹת יְרוּשָׁלַיִם הַקְּטַנּוֹת
הִטִּילוּ הַגְּבָרִים מֵימֵיהֶם עַל הַקִּירוֹת
וְאִמָּהוֹת חֲסוּדוֹת מִהֲרוּ לְלַמֵּד יַלְדֵיהֶן
מַרְאוֹת טוֹב וָרָע.
הַקֹּר הִשְׁבִּיעַ אֶת אָמָנֵי יְרוּשָׁלַיִם
וְהֵם קָדוּ לָעִיר קִדָּה עֲמֻקָּה וְנִרְגֶּשֶׁת.
הַשֶּׁלֶג כִּסָּה אֶת עֶרְוַת הַיְּדִיעָה
וּשְׁבִילֵי הַהוֹלְכִים אֶל הַשּׁוּק
שׁוּב נִדְמוּ כְּפִי שֶׁנִּרְאִים הֵם תָּמִיד בַּחֲלוֹמוֹת.

השלג חושף ("מראות טוב ורע") ובה בעת מכסה ( את "ערוות הידיעה"). העולם הלבן, הלא אופייני לארצנו, הופך את המציאות לחלום, ומפיק מבני האדם תגובות בלתי רגילות.

משירי הקיץ 2 / רונה ברנס

משירי הקיץ 2 / רונה ברנס

אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בְּזֶה נֶחָמָה.
הוּא יָרַד אֶל הַמִּדְבָּר, אֶל שִׁטְחֵי הָאָבָק וְהָרֵעוּת.
הָיְתָה הִתְרַגְּשׁוּת. הָיְתָה מִלְחָמָה. הָרַדְיוֹ שָׁב לְפַטְפֵּט
כְּתָמִיד בַּזְּמַנִּים הָאֵלֶּה.
וְהוּא אוֹחֵז בַּסֵּפֶר הַקָּטָן שֶׁקָּנָה לְעַצְמוֹ כְּחַיָּל בַּדֶּרֶךְ לַקְּרָב,
בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית שֶׁל בְּאֵר שֶׁבַע.
אַחֲרֵי כִּכְלוֹת הַכֹּל הָיְתָה בְּזֶה נֶחָמָה.
הוּא יִקְרָא עַתָּה בְּשָׂפָה זָרָה לְאוֹר יָרֵחַ,
וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְשַׂחֲקוּ בִּקְלָפִים,
וְכֻלָּם סְבִיבוֹ יְגַלְגְּלוּ טַבָּק אָפֹר שֶׁאֶת רֵיחוֹ לָמַד לְחַבֵּב,
וִישַׂחֲקוּ בִּקְצוֹת אֶצְבְּעוֹתִיהֶם בַּחוֹל.
יְלָדִים נְלְהָבִים יְתְחַכְּכוּ בְּמַדֵּיהֶם, יַצִּיעוּ לָהֶם מַיִם וַעֲנָבִים.
הַגְּבָרִים הַצְּעִירִים יָעִיפוּ בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זִלְזוּל,
וְיִקְחוּ אֶת כֹּל אֲשֶׁר יַצִּיעוּ,
כְּקֵיסָרָים מִן הָעוֹלָם הַהוּא.
הָיְתָה תּוּגָה כְּבֵדָה וְנוֹחָה לַבְּרִיוֹת,
וְהֵדֵי פִּצוּצֵי מַרְגְמוֹת הִרְעִימוּ כְּתֻפֵּי הַזְּמַן, כְּאִלּוּ כָּל זֶה לֹא נוֹגֵעַ.
כְּאִלּוּ אֵין הַמָּוֶת קָשׁוּר בְּכָל אֵלֶּה.
וְכָל שֶׁיֶּש הוּא נְעָרִים וּגְבָרִים וּמַיִם וּפְרִי.

ניקוד: יאיר בן־חור

התכנסות לקראת מלחמה. כאן נאספים הגברים, מעלים הילוך ומגבירים קצב, נאספים לריקוד השבט הגדול. החייל שלנו מכין את עצמו למפגש הגברי רב העוצמה. רגע לפני, הפיצוצים הרחוקים שייכים עדיין למציאות אחרת ולא נוגעת.

זיקנה / רונה ברנס

זיקנה / רונה ברנס

הַזִּקְנָה יוֹשֶׁבֶת בַּפִּנָּה
תּוֹלֶשֶׁת צִפָּרְנַיִם אַחַת לְאַחַת
שֶׁלֹּא יִשָּׁאֵר גַּרְגִּיר
לִרְפוּאָה.

ניקוד: יאיר בן -חור

שיר קצרצר. 11 מילים מדויקות, שמתארות כיצד הזִקנה אורבת לכולנו ואט-אט, מבלי משים, היא מכלה ומאכלת את הקיים.

בימים כאלה / רונה ברנס

בימים כאלה / רונה ברנס

מְאֻשָּׁרִים הַיַָּמִים
שֶׁל עֶצֶב מְדֻמֶּה
בָּהֶם שֻׁלְחָנוֹת נִרְאִים
כְּבֵדִים כָּל כָּךְ,
וּמַדְרֵגוֹת יוֹרְדוֹת
נִדְמוֹת הֲרוֹת אָסוֹן.

עַל הַקִּיר יֵחָתְמוּ
בְּאוֹתִיּוֹת נְבִיאִים
סוֹלְלוֹת שִׁירָה
וְאַבִּיר הַפָּשְׁקְוִילִים
יְלַוֶּה אֶת אִכָּרָיו הָרַכִּים.

בְּיָמִים אֲחֵרִים
אֵינֶנִּי יוֹדַעַת כֵּיצָד לְהַבִּיט בַּיָּרֵחַ,
הַמִּשְׁתַּקֵּף בִּבְהִירוּת בִּלְתִּי-אֶפְשָׁרִית בַּעֲנָנָיו.

מַדְרֵגוֹת הַבֵּטוֹן שֶׁל בֵּיתִי
נִדְמוֹת תָּמִיד טוֹבוֹת אֵלַי,
מַבְטִיחוֹת דַּרְכִּי
אֶל הָרְחוֹב.

הר הצופים, 2013

ניקוד: חני צפריר

סארטר מכנה צחוק נטול הנאה "צחוק מדומה", בדומה לעצב מדומה. לטענתו, מדובר ברגשות שקריים מבחינה אקזיסטנציאליסטית. עצב "מדומה" עשוי לנבוע גם מהאזנה למוזיקה נוגה או מנטייה להיאחזות בכמיהה נוסטלגית. מכל מקום, הדוברת בשיר מודעת להבדל בין האמתי למדומיין, ביודעה כי מדרגות ביתה "טובות אליה" מעצם מוחשיותן ותפקידן – מתווכות בין ד' אמותיה לרחוב הממשי.