ארכיון תגיות: רחל בכר

ליל נישואיו / רחל בכר

 

6.10.2020

כָּל הַחֲנֻיּוֹת בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הִקְדִּימוּ לְהַבְרִיחַ דַּלְתוֹתֵיהֶן
אֵין עוֹבְרִים
שָׁבִים אַיִן
רַק אֲנִי וּכְאֵבִי
נִשְׁעָנִים עַל זְרוֹעוֹת
צֶמֶד חַבְרוֹתַי.
בְּחִיר לִבִּי
נִשָּׂא הַלַּיְלָה
לְאַחַת, לֹא
יְכוֹלָה לַעֲצֹר
אֶת הַחֹשֶׁךְ מִסָּבִיב.

ניקוד: יאיר בן־חור

נדנדה / רחל בכר

 

14/9/2006

אֲנִי מִתְקָרֶבֶת, אֱלֹהִים
אֲנִי מִתְקָרֶבֶת,
פּוֹלֶטֶת אַנְחַת רְוָחָה.
אַל תִּשְׁאֲלֵנִי מִי אַתְּ
אֱמֹר מִי אַתָּה
וְיוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת, יוֹרֶדֶת.
 
עוֹד תְּנוּפָה בָּרַגְלַיִם,
מִתְרוֹמֶמֶת אֶל עָל
בַּשֵּׂעָר הָרוּחַ נִכְנֶסֶת
אֵיזֶה אֹשֶׁר בַּשַּׁעַר,
אֵיזֶה קוֹל צְעָקָה
וּפוֹחֶדֶת, פּוֹחֶדֶת, פּוֹחֶדֶת.
 
מַעְלָה מַטָּה, מַטָּה מַעְלָה
צִפֳּרִים מְנַקְּרוֹת בְּרֹאשִׁי
מַעְלָה מַטָּה, מַטָּה מַעְלָה
נִקְרָעִים חַלּוֹנוֹת בְּנַפְשִׁי.
 
אֲנִי מִתְרַחֶקֶת, אֱלֹהִים
אֲנִי מִתְרַחֶקֶת
מַבְלִיעָה שְׁאָגוֹת שֶׁל שִׂמְחָה.
אִם הָיִיתִי אֲנִי
הֶהָיִיתָ אַתָּה?
וְאִם לָאו, קַח הָרוּחַ
עִמְּךָ.

ניקוד: יאיר בן־חור

בבית העצב / רחל בכר

 
בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
מִמְּעוֹן הַחֲרָדָה פּוֹרְחוֹת
הַנְּשִׁימוֹת
רַעַד מִסְתַּנֵּן מֵהֵיכַל
הַמְּצוּקָה.
 
רַק סֶדֶק דַּק
לַהִגָּיוֹן
חָרִיץ צַר
לַהַבְטָחָה
עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
לַצְּחוֹק
וּמִזְבֵּחַ
לָרֹן.

מחיר / רחל בכר

מָכַרְתִּי אֶת יַלְדוּתִי
לְרוֹכֵל שֶׁמַּרְכָּלְתּוֹ הִזְקִינָה
וְסִפְסַרְתִּי בַּתֹּם
עִם סוֹחֵר שֶׁהֶאֱמִיר בַּתְּמוּרָה
וְאֶת הַשִּׁלּוּם הֵמַרְתִּי
בְּרֶשֶׁת בִּטָּחוֹן
שֶׁמָּתַחְתִּי תַּחַת רַגְלִי
בְּהַבְטִיחָהּ לֶאֱסֹף אֶל חֵיקָהּ
אֶת הַהַכָּאָה עַל חֵטְא.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / רחל בכר

אֵיזֶה יֹפִי
מַגְמִישׁ הַצֵּל
אֶת
עַצְמוֹ
עַל הַקִּיר
גָּבוֹהַּ
וְנָמוּךְ
גָּדוֹל
וְקָטָן
חַד
וְדָהוּי
פַּעַם אַחַת
וּבְרֶצֶף
כָּךְ בְּדִיּוּק
אֲנִי צְרִיכָה לִלְמֹד
לְשַׂחֵק
עִם הָאוֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / רחל בכר

נִשְׁעַנְתִּי עַל מַשְׁקוֹף הַשַּׁעַר
בְּיָדַיִם שְׁלוּבוֹת
הִמְתַּנְתִּי לָאֹשֶׁר.
אֶל מוּל עֵינַי חָלְפוּ
חֲתוּלֵי רְחוֹב מְסֻיָּגִים,
תַּהֲלוּכַת נְמָלִים יְגֵעוֹת,
כְּלָבִים שׁוֹטְטוּ בְּחוּצוֹת מַחְשְׁבוֹתַי
וְצִפֳּרֵי נַיְלוֹן צִבְעוֹנִי
פָּרְסוּ אֶבְרוֹתֵיהֶן וְעָפוּ,
צִיְּצוּ סָפֵק.
 
מִחוּץ לְגוּפִי הַמְרֻסָּן
לֹא נִבְרְאוּ אֲגַמִּים
הָרִים לֹא כֻּסּוּ הִינוּמוֹת
קַו הָאֹפֶק לֹא הִתְעַקֵּל
רַק אֹבֶךְ קִדֵּשׁ
אֶת הָאֲוִיר הַלַּח
וְהִמְתִּין עִמִּי לָאֹשֶׁר הַמִּתְבּוֹשֵׁשׁ.

ניקוד: יאיר בן־חור

הציפייה לאושר כרוכה בהמתנה ארוכה ומורטת עצבים ובהרבה סבלנות. המתנה מייגעת עם האובך והאוויר הלח, האם האושר מהתל בנו והוא מחכה בפינה? האם האושר אמיתי והוא בוא יבוא או שמא ספק אם הוא קיים בכלל?

* / רחל בכר

* / רחל בכר

גִּלְגַּלְתִּי מַחְשָׁבוֹת
לְעַשֵּׁן אוֹתָן עַד כְּלוֹת.
בִּשְׁאִיפָה
לִנְשֹׁף טַבָּעוֹת
מִתְפּוֹגְגוֹת
מְזַהֲמוֹת אֲוִיר מַר
וּמְטַהֲרוֹת רֹאשׁ.
 
הִצַּתִּי מָרָה שְׁחֹרָה
לִשְׂרֹף בָּאֵשׁ עַד תֹּם.
לְפַזֵּר אֶפְרָהּ
בְּרוּחַ מַעַל,
שֶׁתְּשִׁיבֶהָ לְרֵאוֹתַי
כִּתְהִיָּה צַחָה
בְּחִתּולֶיהָ.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה האוקסימורוני של רחל בכר מדמה את מחשבות האדם לעישון סיגריה, אך בשונה מעשן הסיגריה שמזהם את האוויר ואת הגוף, עשן המחשבות מטהר את הראש. הבית השני ממשיך את הרעיון והאפר של המרה השחורה (דיכאון) הופך לתהייה צחה בחיתוליה. במילים אחרות, מן העצבות, הדיכאון והמחשבות הרעות יצמח משהו חיובי, טהור וצח.

דו־ערכית / רחל בכר

דו־ערכית / רחל בכר

אוֹהֶבֶת אוֹתָךְ, מִטָּתִי.
אֶת שְׁדֵי הַפְּלוּמָה
הַמְלֵאִים
הָעוֹטְפִים אוֹתִי בְּנֶחָמָה.
אֶת בְּצִיר הַחֲלוֹמוֹת
שֶׁהִבְשִׁילוּ
בִּכְרָמַיִךְ.
 
שׂוֹנֵאת אוֹתָךְ, מִטָּתִי
אַתְּ הַמָּצוֹר
הַמְכַתֵּר וּמַרְעִיב
מַכְנִיעַ בִּשְׂמִיכָה.
וְהֵדִי שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא עַצְמוֹ
מִתְחַפֵּשׂ לַחֲלוֹם בַּלָּהוֹת.
 
אוֹהֶבֶת, שׂוֹנֵאת
שׂוֹנֵאת, אוֹהֶבֶת,
אוֹתָךְ
הָעוֹשָׂה חֶסֶד,
הַמְכַזֶּבֶת
וּצְרוּרָה
אֵלַי בַּעֲבוֹתוֹת.

ניקוד: יאיר בן־חור

המיטה כמשקפת את מצבה הנפשי של הדוברת הנמשכת אליה ונרתעת ממנה בו־בזמן.

בית ילדותי / רחל בכר

בית ילדותי / רחל בכר

הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא עֶרְגָּה
לַבַּיִת
שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּעוּרֵי הַפֶּה
בָּלְעוּ בִּשְׁקִיקָה אֶת כְּפִילָיו
כְּדֵי לְהָשִׁיבָם בִּמְשׂוּרָה
כְּמִנְחָה.

הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא הַבְטָחָה
לְהַחְיוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ
שֶׁדָּחַק בִּי לָצֵאת
אֶל הַמִּדְשָׁאָה בֶּחָצֵר
לִרְווֹת עֲלוּמִים
מִצִּלּוֹ הַקָּרִיר שֶׁל
הַבַּיִת.
לְשַׂחֵק
בְּחֶנְוָנִי וְצַרְכָן,
לִשְׁקֹל כַּף אֵפֶר
עַל מֹאזְנֵי כְּפִיסִים
וּלְהַעֲבִיר מִיָּד לְיָד
שַׂקִּיקֵי חוֹל מְבֹרָר
כְּאִלּוּ הָיוּ סֻכָּר וְקֶמַח.

הַבֹּקֶר הַזֶּה כְּמוֹ
הַבֹּקֶר הַהוּא
מְשַׁקֵּר לִי:
"נֶצַח,
נֶצַח".

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של רחל בכר הוא שיר געגועים לעבר, לפכים הקטנים של הילדות. בשובה לבית שבו גדלה כאורחת היא משתוקקת "לרוות עלומים" – ביודעה היטב שמדובר במשאלה מופרכת, שלא ניתן להגשימה.

שבירה / רחל בכר

שבירה / רחל בכר

אִשָּׁה זְכוּכִית
עוֹבֶרֶת מִיָּד לְיָד.
נִשְׁקֶלֶת בְּכַף יָד שְׂעִירָה
נֶחְקֶרֶת בִּמְגֻיֵּדֶת
לְהַעֲרִיךְ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁבִיר,
לְמַשֵּׁשׁ אֶת שָׁוְיָהּ הַשָּׁלֵם.
כָּל זִיז מַפְחִית אֶַּת עֶרְכָּהּ
כָּל סֶדֶק מַשְׁחִית אֶת הָאוֹר
(הַכָּלוּא בְּתוֹכָהּ)
פּוֹתֵחַ לָהֶם בְּרֵרָה
לְהָפְכָהּ חוֹל.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירהּ של רחל בכר מדמה אישה שברירית לחפץ עובר לסוחר, העשוי מזכוכית. אומדים את שוויה, ממששים אותה ופוגמים בה. שיר קצר ומתריס על החפצת נשים.