ארכיון תגית: שולה נסים

תל אביב / שולה נסים

לוּ תִּנָּתֵן לִי אֶפְשָׁרוּת
לִבְחֹר מָקוֹם שָׁם אָמוּת
אֲבַקֵּשׁ מִרְפֶּסֶת אֶרְצֶה רִצְפָּה
עַל רִבּוּעֶיהָ אֶשְׁכַּב
בַּקַּיִץ בַּחֻפְשָׁה הַגְּדוֹלָה
שְׂעְרוֹת בֵּין אֶצְבְּעוֹתַי
שַׂעֲרוֹת בֻּבָּה מַעֲשֵׂה יָדַי
צְהֻבִּים חוּטִים קוֹלַעַת בְּלוֹנְדִּינִית צַמָּה
אֲבַטִּיחִים אֲגַלְגֵּל כַּדּוּרֵי מִשְׂחָק
שׂוֹרֶטֶת בְּמַחַט דַּקָּה
יְרֻקָּה קְלִפָּה עָבָה
יַלְדָּה רוֹצָה לִכְתֹּב דְּבַר מָה,
לוּ תִּנָּתֵן לָהּ אֶפְשָׁרוּת תְּבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ מְחִילָה
בַּיִת אוֹתוֹ יָצְאָה עָזְבָה
אֶל נֵאוֹן נוֹצֵץ חוֹלוֹת זָהָב
רוֹטְשִׁילְד שְׂדֵרָה
תֵּאַטְרוֹן בִּימָה
דִּיזֶנְגּוֹף כִּכָּר
זָמֶנְהוֹף חוֹלִים קֻפַּת

ניקוד: יאיר בן־חור

בתוך אמבטיה / שולה נסים

רַק שֶׁלֹּא יַאֲכִילוּ אוֹתִי בְּכַדּוּרֵי הֲזָיָה.
אִשְׁפַּזְתִּי אֶת עַצְמִי בְּתוֹךְ אַמְבַּטְיָה
לֹא שָׁמַרְתִּי עַל כָּל טִפָּה
חָשַׁבְתִּי חֲבָל אֵין לִי בַּרְוָז
מִלֵּאתִי רוֹקַנְתִּי מִלֵּאתִי רוֹקַנְתִּי
בַּקְבּוּק רִיק סַבּוֹן רֵיחַ יָם
חָשַׁבְתִּי נָהָר מַפָּל סִירָה
הַרְבֵּה זְמַן בְּתוֹךְ אַמְבַּטְיָה עַד שֶׁהִפְסִיק לִי
חָשַׁבְתִּי מַסְפִּיק לִי דַּי
יָשַׁבְתִּי עַל מִטָּה כּוֹס תֵּה בַּיָּד
לַחְמָנִיָּה פֵּרוּרִים סָדִין מִתְקַמֵּט כְּמוֹ עֶצֶב רַב
רַק לֹא לִרְעֹב לֹא לִפֹּל חָשַׁבְתִּי
יָצָאתִי לָעוֹלָם
הֶחֱלַפְתִּי מַסֵּכוֹת נוֹן סְטוֹפּ עָשִׂיתִי אֶת עַצְמִי
לֹא לִבְכּוֹת חָשַׁבְתִּי
שָׁמַרְתִּי עַל כָּל טִפָּה

ניקוד: יאיר בן־חור

האמבטיה כניסיון להתעודד ולהתחבר מחדש למחוזות הילדות (ברווז גומי). האמבטיה כסך החוויות שהדוברת עוברת, האם באמת אפשר לשמור על כל טיפה?

חלתה ומתה / שולה נסים

חלתה ומתה / שולה נסים

הָיוּ אֵלּוּ שְׁנוֹת יַלְדוּת כְּשֶׁהִמְתַּקְתִּי זְמַנִּי בִּקְרִיאַת
מִלּוֹן סִפּוּר מַעֲשִׂיָּה,
כְּמוֹ בֻּבּוֹת חוּט יֵשׁ יוֹרְדוֹת יֵשׁ עוֹלוֹת
הִבְהֵב צֶמֶד מִלִּים: חָלְתָה וָמֵתָה.
יַלְדָּה יְתוֹמָה מִסְכֵּנָה
שִׂחֲקָה בִּסְמַרְטוּטִים שֶׁל רִצְפָּה
קִבְּלָה מַחְזוֹר רִאשׁוֹן בְּחֵיק חוֹרֶגֶת מִרְשַׁעַת מְכֹעָרָה
כָּל הַיֶּתֶר אַגָּדָה.
וַאֲנִי,
שֶׁאֵין לִי אֲפִלּוּ בֵּן אֶחָד, בַּת אַחַת
אִם יִשְׁלַח יָד בְּנַפְשִׁי מְאַהֵב שׁוֹטֶה מְנֻוָּל,
אוֹ קָדוֹשׁ חוֹלְמוֹת עָלָיו בַּלֵּילוֹת שִׁבְעִים וּשְׁתַּיִם בְּתוּלוֹת,
אוֹ נַהָג שָׁתָה וְשָׁתָה,
אוֹ אָמוּת כְּמוֹ הָאִשָּׁה מִן הַמַּעֲשִׂיָּה,
מִי תִּהְיֶה יַלְדָּתִי
תִּרְקֹד בְּנֶשֶׁף מְחוֹלוֹת
יִקְנֶה לָהּ טַבַּעַת יָפָה
הָעֶלֶם הַמְבֻקָּשׁ בַּמַּמְלָכָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

צמד המילים "חלתה ומתה", הלקוח מסיפורי אגדות, מנחה את הקריאה בשיר ומעיר מכאובים הנוגעים ליתמות, למוות ולחיים נטולי ילדים.