ארכיון תגית: תמי ברקאי

* / תמי ברקאי

* / תמי ברקאי

סוֹף הַיּוֹם. אַבָּא נוֹהֵג
וּבַמּוֹשָׁב הָאֲחוֹרִי אָחִי, אֲנִי
וְהַכֶּלֶב שֶׁמָּצָאנוּ אַחַר הַצָּהֳרַיִם.
מְלֵאִים גַּאֲוָה וּתְשוּקַת בַּעֲלוּת
שֶׁהִדְהֲדוּ מִתּוֹךְ גּוּפוֹ הֶחָמִים, פַּרְוָתוֹ הַמְלֻכְלֶכֶת
(אֶת עֵינָיו שֶׁהִבִּיטוּ בִּי שָׁכַחְתִּי)
אֲבָל עַכְשָׁו אֵין זְמַן,
עַכְשָׁו נִלְקָחִים מֵאִתָּנוּ
הַשֵּׁם שֶׁהֶעֱנַקְנוּ לַכֶּלֶב
וְהָרְצוּעָה שֶׁבָּהּ הוֹצֵאנוּ אוֹתוֹ לְטִיּוּל בְּדִמְיוֹנֵנוּ.
מַרְפֵּק נִנְעָץ בִּי וְאָחִי מְצַוֶּה בִּלְחִישָׁה: נוּ, תִּבְכִּי כְּבָר, תִּבְכִּי!
אֲנִי מְנַסָּה וְלֹא מַצְלִיחָה,
רְפוּיָה אֲנִי נוֹטֶשֶׁת
הִתְעַקְּשׁוּתוֹ פִּתְאֹם מֻגְזֶמֶת וּמְאוּסָה, כְּמוֹ כִּשְׁכּוּשׁ זְנַב הַכֶּלֶב.
 
הַמְּכוֹנִית נֶעֱצֶרֶת.
אַבָּא קוֹרֵא לַכֶּלֶב,
שֶׁנַּעֲנֶה וְיוֹצֵא אֵלָיו. הַדֶּלֶת נִטְרֶקֶת.
אַבָּא מִתְיַשֵּׁב שׁוּב בְּכִסֵּא הַנַּהָג
וּמַחְזִיר אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה.
מֶה הָיָה מִשְקַל גּוּפִי כְּשֶׁטִּפַּסְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת?
 
אֲרוּחַת הָעֶרֶב,
הַמִּטָּה הַמֻּצַּעַת,
קִלְלַת הַצֹּרֶךְ לְחַבֵּק.

ניקוד: יאיר בן־חור

סיפור פשוט ומקפיא דם על אודות אח ואחות שנוסעים עם אבאל'ה הלא מיטיב במכוניתו. הילדים מוצאים כלב עזוב וממהרים לאמצו; מְלֵאִים גַּאֲוָה וּתְשוּקַת בַּעֲלוּת שֶׁהִדְהֲדוּ מִתּוֹךְ גּוּפוֹ הֶחָמִים, פַּרְוָתוֹ הַמְלֻכְלֶכֶת. אבל האב, המוסרי בעיני עצמו, מחליט להפעיל סמכות שרירותית על נתיניו קצרי־הקומה. הכלב שנותן בו אמון מוחלט, נענה לשריקתו ויוצא מן המכונית. וכבר נטרקת הדלת והשלושה נוטשים וממהרים לדרכם. קאט.
מערכה אחרונה: מראית עין של משפחה מסורה וחמימה. ארוחת ערב, מיטה מוצעת. וגם מבעד לעיני הדוברת הילדית, קִלְלַת הַצֹּרֶךְ לְחַבֵּק.