ארכיון תגית: תמרה אור סלילת

* / תמרה אור סלילת

* / תמרה אור סלילת
 
לִפְעָמִים
הַצְּעָקָה כָּל כָּךְ חֲזָקָה
שֶׁכְּמוֹ מַשְׁרוֹקִית כְּלָבִים
הִיא אֵינָהּ נִשְׁמַעַת
וְרַק הַפָּנִים הַמִּתְעַוְּתוֹת
וְהַשְּׂפָתַיִם הַמְּכֻוָּצוֹת
מְעִידוֹת:
פַּעַם הָיְתָה כָּאן צְעָקָה גְּדוֹלָה
 
וְעַכְשָׁו
הִיא מַזְעִיקָה מַלְאָכִים שְׁבוּרֵי לֵב
שֶׁאֵינָם יְכוֹלִים לֶאֱטֹם אָזְנֵיהֶם.

כאב משאיר סימנים, ואדם נשאר בודד בזעקתו, רק הוא והמלאכים השבורים.

לנמרוד / תמרה אור סלילת

לנמרוד / תמרה אור סלילת

עַצְמִי וּבְשָׂרִי אַתָּה, גַּם אִם לֹא יְלַדְתִּיךָ,
הִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת אֵינְסוֹף בְּחִידַת פָּנֶיךָ.

רֵיחַ גּוּרִים שֶׁלְּךָ פּוֹרֵט בִּי בְּאֶלֶף מֵיתָרִים, מַרְטִיט
סִינַפְּסוֹת רֶגֶשׁ.

כְּשֶׁאַתָּה מְחַיֵּךְ אֵלַי, גַּם עִם הָעֵינַיִם, וְהַיָּדַיִם הַנִּקְמָצוֹת,
לִבִּי נִפְשַׂק –

במסכת יבמות נאמר: "בני בנים הרי הם כבנים". הקשר הרגשי בין הנכדים לסבתות ולסבים הוא יקר ערך. שיר אופטימי וקורן זה מאפשר הצצה לקשר הייחודי והחם הנרקם בין הרך הנולד לסבתו.

חפצים על פרק היד/תמרה אור סלילת

חפצים על פרק היד/תמרה אור סלילת

1
צָמִיד פְּלַסְטִיק וָרֹד : נְקֵבָה, 3.300 ק"ג,
הַשְּׁלוֹשִׁים בְּיוּלִי, 1986, 08:30, רְסִיס חַד
זִכָּרוֹן מֵאוֹתוֹ רֶגַע מְקֻדָּשׁ שֶׁל בְּרִיאָה:
תִּינֹקֶת, יַלְדָּתִי , "לֹא לְהַאֲמִין
אֵיךְ גָּדַלְתְּ", אִמָּא לִטְּפָה וְנָשְׁפָה,
רַק הַיּוֹם אֲנִי מְבִינָה אוֹתָהּ אֲנָחָה

2
הַשָּׁעוֹן שֶׁלְּךָ, בְּנִי, לַנֶּצַח לוֹפֵת
אוֹתוֹ רֶגַע חֲשׂוּף שִׁנַּיִם
שֶׁל פְּרִימָה וּקְרִיעָה,
מֵעֵבֶר לְכָל תִּקּוּן, חַיֶּיךָ
זוֹלְגִים לִבְרֵכַת אַרְגָּמָן עָמֹק
מְנַצְנֶצֶת לְצַד רֹאשְׁךָ.

ניקוד: חני צפריר

שני הבתים מנוגדים לחלוטין, אך שניהם מתארים רגע שבו החיים משתנים.
הבית הראשון מספר על הולדת תינוקת, אותו "רגע מקודש של בריאה", כפי שהכותבת מכנה זאת. מבחינתה, נקודת המבט משתנה לחלוטין. מה שהיה הוא לא מה שיהיה, וגם החפצים הדוממים מקבלים משמעות סמלית.
הבית השני מספר על רגע אחר שבו החיים עומדים מלכת, כמו השעון שנעצר ברגע הפרידה מהבן, בקץ החיים שלו, של משפחתו. מה שהיה הוא לא מה שיהיה