ארכיון פוסטים מאת: gai

קוד כחול / חנה קב־רוט

(הקריאה "קוד כחול" מושׁמעת ברמקול בכל מחלקות בית החולים כדי להזעיק רופאים למקרה חירום)

עֶרֶב נוֹסָף בִּפְנִימִית ה חֶדֶר מִסְפָּר שֵׁשׁ
מְעִיפָה מַבָּט אַחֲרוֹן:
בְּחֶדֶר אַרְבַּע נָשִׁים זְקֵנוֹת
בָּהֶן אִמִּי בַּת הַתִּשְׁעִים וְאַרְבַּע
כֻּלָּן יְשֵׁנוֹת
כַּמָּה הֵן דּוֹמוֹת
כַּאֲשֶׁר פִּיּוֹתֵיהֶן חַסְרֵי הַשִּׁנַּיִם פְּעוּרִים
לִרְוָחָה כְּמַקּוֹרִים שֶׁל גּוֹזָלִים רְעֵבִים
בַּחֶדֶר נִשְׁמָע רַק חִרְחוּר נְשִׁימָתָן הַכְּבֵדָה
לְפֶתַע
נֵעוֹר לְחַיִּים הָרַמְקוֹל:
קוֹד כָּחֹל
קוֹד כָּחֹל
לַחֲדַר הַמִּיּוּן
יֶלֶד.

ניקוד: יאיר בן־חור

שני שירים / דן אלבו


ברוממות רוח
 
יֵשׁ וַעֲלִיצוּתִי
פּוֹרֶצֶת בִּמְחוֹלוֹת
בְּרוֹמְמוּת גְּדוֹלָה וּבַטֵּרוּף
כְּשַׂקִּית פְּלַסְטִיק שֶׁל סוּפֶּרְמַרְקֶט
הוֹלֶלֶת בָּרוּחַ.


וכאב ישן מבקיע בערמה
 
קוֹרֶה שֶׁמִּשּׁוּמָקוֹם
כְּאֵב יָשָׁן מַבְקִיעַ בְּעָרְמָה אֶת מַנְגָּנוֹנֵי הַתַּעֲתוּעִים
שֶׁבָּנִיתָ כָּל הַשָּׁנִים
וּבָא בְּהַכְנָעָה לְהִתְנַצֵּל.

התנועה עומדת לצידך / ענת חנה לזרע


הַתְּנוּעָה עוֹמֶדֶת לְצִדֵּךְ,
 
שֶׁתִּמְצָא פִּרְצָה
תִּפְצַע
 
תִּפְצַח הַחוּצָה מִמֵּךְ אַבְּסוֹלוּטִית כְּמוֹ דָּם
לְמַה נוֹטָה? מַצָּבִים, אִידֵאוֹת, הַלְמוּת
 
חֲפֵצָה שֶׁמִּישֶׁהוּ יִטְרַח
יִזְרַח מִן הֶחָלָל, הָאָבָק הַשְּׁמֵימִי?
 
יְכַרְכֵּר סְבִיב אָפְיֵךְ מִבֶּטֶן חֲלָלִית,
יִמְרַח טִיט שָׁבוּר בֵּין לִבְנֵי לֵב,
יְהַסֶּה הַמֶּרְחָק
 
שֶׁמִּישֶׁהוּ יַעֲשֶׂה מִקַּשְׁיוּת עֹרֶף חֹמֶר רַךְ
 
יְעַסֶּה מוֹקֵד הַיָּד הַקְּמוּצָה
מִתּוֹךְ בְּקִיאוּת בְּאֶמוֹצְיוֹת, בְּמַאֲבָק
 
לַהֲפֹךְ אֶבֶן, יְקָרָה?
לֹא יָדַעְתְּ שֶׁכְּמוֹ רֶמֶשׂ אֲדָמָה
תִּתְחַפֵּר הַמַּשְׁמָעוּת שֶׁלֹּא
לְאַבֵּד קִיּוּם?
 
הַבֹּקֶר כָּתַב לָךְ מִישֶׁהוּ: נִתְקָרֵב?
אֵין זֶה אִיּוּם

מחנק הגרון / טובי סופר

לאחי כרמל

בְּאוֹתָם יָמִים עָמַד אֱלוֹהִים בַּוִּילוֹן,
וְלֹא הִשְׁתַּחְרֵר מַחֲנַק הַגָּרוֹן.
וְהַמִּלִּים קָשׁוּ מֵאֲבָנִים בְּמִדְרוֹן,
וְהַבֶּכִי לֹא הָיָה אֲפִלּוּ מַחְשָׁבָה
שֶׁיָּכֹלְתִּי לְהַרְשׁוֹת לְעַצְמִי
לָתֵת עָלֶיהָ אֶת הַדַּעַת
אוֹ לַהֲפֹךְ בָּהּ.

מתוך "רפסודה", הוצאת צבעונים, 2021. טובי סופר הוא זוכה פרס אח"י לשירה לשנת 2020 מטעם האגודה לעידוד המחקר, הספרות והאמנות

אַתְּ. מוזיקה / רונית ליברמנש ורדי

 
כרמן מירנדה וביזה כרמינה בוראנה ואורף והחמישית והתשיעית והפסטורלית ויוהן סבסטיאן וצ'ייקובסקי, בכית כשהקשבנו לסימפוניה מספר 6, ושומן – את. את מוזיקה את הנבטת וטיפחת באהבה לא בכפייה מעולם לא בכפייה, חנכת אותי סופגת את עלבון הצחקוקים הילדיים כשלקחת אותנו לאופרה הישראלית הנושנה ברחוב הירקון, בגיל תשע המלודרמה היתה פומפוזית מדי למי שצמחו בישראלינה המיוזעת, הכתריאליבקית הזו, ברחוב דפנה בואכה שיכון הקצינים והמורה לזמרה על אקורדיונה שצייתה לתכתיבי השירים הרוסיים המתורגמים –
 
והמשכת לפקוח את אוזניי שוב ושוב לפלאות הרחוקות כל כך משלמת הבטון והמלט ואהבת המולדת שהתקשיתי להבין. מספרת בהתרגשות על בניין האופרה ההדור בבוקרשט והקונצרטיים החינמיים שהלכת אליהם בלוויית אביך ההדור. ואני הקשבתי והבנתי שאין לך מולדת. שאת גולה בעל כורחך (כמוני. גולה פנימית מתמדת) על שלמותיך היפהפיות שענדת לקראת הקונצרט כי כל שנותר הוא המושב בסדרה השנייה גוש ג', קיץ וחורף, מבלי להשתעל בהפסקות, הדבקות במושב הזה ומשקפות האופרה השחורות, שלך ושלו, שאני שומרת עליהן בקפידה. והאופרות שריגשו אותך עד דמעות מדמיעות אותי כעת.
 
את. מוזיקה. המוזיקה שלי.
 

שעת מרפסת / עודד פלד

לזכרו של נתן זך

בַּמִּרְפֶּסֶת,
שְׁעַת דִּמְדּוּמִים, יוֹשֵׁב
אָדָם שֶׁאֵינִי מַכִּירוֹ, פָּנָיו
סְגֻלִּים כִּלְחָיֵי הָעֶרֶב, קַשּׁוּבִים
וְרַכִּים
 
בַּמִּרְפֶּסֶת,
שְׁעַת דִּמְדּוּמִים,
נִפְתַּח לִי נוֹף שֶׁאֵינִי מַכִּירוֹ,
אִשָּׁה בְּגַבָּהּ אֶל צֹהַר הָאוֹר, רֹאשָׁהּ
שָׁמוּט עַל שֻׁלְחָן, מִתְיַפַּחַת
 
וְלֹא יָדַעְתִּי שֶׁצַּעַר כָּל-כָּךְ בָּעוֹלָם.
הִנֵּה, שְׁעַת מִרְפֶּסֶת. בְּצֵל הָאוֹר
הָרוֹחֵק, אָדָם שֶׁאֲנִי מַכִּירוֹ
לִפְנַי וְלִפְנִים, מַנִּיחַ יָד
עַל כֶּתֶף אִשָּׁה

תפילה על מדרגות הנוטרדאם / נחי וייס


אֱלֹהִים
אֵינֶנִּי מוּכָן לַחֲשֹׁב
שֶׁהַמַּגָּע אִתְּךָ
יְקַר־הָעֵרֶךְ
וְהַמַּשְׁמָעוּת
יִתְאַבֵּק חָלִילָה
אוֹ יַהֲפֹךְ לְשִׁגְרָה
אוֹי לִי! פַּחַד מָוֶת.
 
אַחֲלַי שֶׁאֶזְכֹּר
אֵיךְ יוֹם־יוֹם בְּחַיֵּינוּ
נוֹעָד לְהוֹצִיא
פַּרְפַּר מִן הַגֹּלֶם
וְצֶבַע מִן הָאַפְרוּרִיּוּת.
 
אֱלֹהֵי,
אַל תִּתֵּן
לַתְּשׁוּקָה הַבּוֹעֶרֶת
וְלַלֵּב הַפָּתוּחַ
לַהֲפֹךְ לְשַׁבְרִיר שְׁנִיָּה
שֶׁל הֶרְגֵּל
אוֹ שִׁגְרַת לֵב
אוֹ מוּבָן מֵאֵלָיו;
אַל תִּתֵּן לְלִבֵּנוּ וְחַיּוּתֵנוּ
לַהֲפֹךְ לְתַרְדֵּמַת הַהֶרְגֵּל
אוֹ לְהֵעָדֵר דִּמְיוֹן
אוֹ לְיָדִית עַל צִירָהּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

רוח לחימה / עמית דרבקין חן


אֲנִי מְסַפֶּרֶת לְךָ אֶת סִפּוּר הַמַּכַּבִּים,
טָסָה אִתְּךָ אָחוֹרָה בַּזְּמַן
לִמְחוֹזוֹת רְחוֹקִים.
אַתָּה מַבִּיט בִּי,
וְשׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת עַל יְהוּדָה
פָּנֶיךָ הַמְּאִירוֹת מְכַנּוֹת אוֹתוֹ
הַגִּבּוֹר שֶׁאֵינוֹ נִכְנַע.


אֲנִי מִסְתַּכֶּלֶת עַל פָּנֶיךָ הַיָּפִים,
מִי אָמַר שֶׁאֵין בְּעוֹלָם נִסִּים.
נָטְשׁוּ אוֹתְךָ הוֹרֶיךָ,
לִגְדֹּל עִם זְאֵבֵי אָדָם
שֶׁפָּגְעוּ בְּנַפְשְׁךָ עַד זוֹב דָּם.
וְאַתָּה כָּל כָּךְ רוֹצֶה,
כָּל כָּךְ מְנַסֶּה
לָרֶגַע לֹא מְאַבֵּד תִּקְוָה,
אַתָּה הַיֶּלֶד
שֶׁתּוֹכוֹ רָצוּף אַהֲבָה.


אֲנִי מַדְלִיקָה אִתְּךָ,
נֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חֲנֻכָּה.
אַתָּה קוֹרֵא בְּקוֹל,
בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה
מְגַשֵּׁשׁ בְּיָדְךָ הַקְּטַנָּה
מְגָרֵשׁ אֶת הַחֹשֶׁךְ
וְנוֹגֵעַ בָּאוֹר שֶׁבִּקְצֵה הַמִּנְהָרָה.


אֲנִי מִתְיַשֶּׁבֶת לְצִדְּךָ,
וְכָל יוֹם מֵחָדָשׁ לוֹמֶדֶת מִמְּךָ
מַהִי רוּחַ לְחִימָה.

אדם מת, הודעה על הלוויה תישלח בעוד 20 שנה / גיא חצרוני


דְּבָרִים נִשְׁכְּחוּ
הָעוֹלָם פִּתְאֹם זָר
מִי לְיָדִי? אֲנִי כְּבָר לֹא יוֹדֵעַ
מִי אֲנִי? שָׁכַחְתִּי
הַאִם אֶתְמוֹל הוּא? אוֹ מָחָר?
אֶתְמוֹל הָיִיתִי אִישׁ? אוּלַי עָנָף שֶׁל עֵץ?
אֲנִי פּוֹקֵחַ עֵינַיִם, מַה לְּפָנַי?
רִיק, אֵין כְּלוּם, מִישֶׁהוּ שׁוֹמֵעַ?
יֵשׁ פֹּה מַשֶּׁהוּ?
אֵיפֹה אִמָּא?
אִמָּא.

יוֹשֵׁב וּמְחַיֵּךְ, לֹא מֵגִיב לִכְלוּם
דָּבָר לֹא מֻכָּר לוֹ יוֹתֵר
שָׁכַח לְדַבֵּר
הַלֵּב פּוֹעֵם, הַדָּם זוֹרֵם
הָאֶצְבָּעוֹת חֲמִימוֹת
וְאֵין עוֹד דָּבָר.
בְּעוֹד עֶשְׂרִים שָׁנָה תִּהְיֶה לְוָיָה
וְהָאֵבֶל יַחְדֹּר לְעַצְמוֹתֵינוּ.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירותי כריכה / יצחק וינוקור


יֵשׁ כּוֹתְבִים לְלֹא הַפְסָקָה
יֵשׁ כּוֹרְכִים לְאֵלָה שֶׁכּוֹתְבִים
יֵשׁ קוֹרְאִים לְכָל אוֹתָם הַסְּפָרִים וְהַחוֹבְרוֹת
וְיֵשׁ כָּאֵלֶּה שֶׁכָּלוּ כּוֹחוֹתֵיהֶם
וְרַק הַקְשָׁבָה וּפְלִיאָה
מְנָת חֶלְקָם.