ארכיון פוסטים מאת: gai

שמיים מצוירים / דוד ברבי

שָׁמַיִם מְצֻיָּרִים אֵינָם מִתְעַבְּרִים
רַק נִצְבָּעִים בְּשֶׁמֶשׁ עֵירֻמָּה
צוֹבְעִים אֶת עֵינֵינוּ
בְּרֶגַע קָסוּם אֶחָד מִתְחַלֵּף
קוֹפְאִים בְּרִגְעֵי הָעַרְבַּיִם
עֵת צוֹנַחַת הַשֶּׁמֶשׁ
לִצְבֹּעַ אֶרֶץ חֲשׁוּכָה
אַחֶרֶת

ניקוד: יאיר בן־חור

בית נרקיסים, "דיור מוגן" / רונית ליברמנש

"קֹדֶם כֹּל צָרִיךְ לֶאֱכֹל",
רוֹעֵם יֶבְגֶנִי הַמַּצִּיל בְּשֶׁבַע שְׁלוֹשִׁים
וְאַחַת לִפְנוֹת בֹּקֶר, פּוֹעֵר לִרְוָחָה אֶת
מִכְסֵי שְׁנֵי מְכָלֵי הַפְּלַסְטִיק הַגְּדוּשִׁים
שֶׁמֻּצָּבִים עַל שֻׁלְחַן הַפוּרְנִיר מוּל
הַבְּרֵכָה וְנוֹעֵץ מַזְלֵג מִפְּלַסְטִיק
בְּזַנְבוֹתֵיהֶם הַקְּרוּשִׁים שֶׁל
הַשְּׁפְּרוֹטִים. וּבְדִיּוּק כְּשֶׁגֶּנְיָה צָפָה
לְרֹחַב הַבְּרֵכָה בִּשְׂחִיַּת חָזֶה עַקְמוּמִית
וּמְנִידָה בְּרֹאשָׁהּ תַּחַת כִּפַּת הַגּוּמִי הָאֲדֻמָּה,
הַדְּהוּיָה, יֶבְגֶנִי מֵסֵב מַבָּט תָּכֹל וּמַכְרִיז:
"קָאשָׁה זֶה בָּרִיא!
רוֹצָה?"

ניקוד: יאיר בן־חור

היפוך / ענת קוריאל

 
לאנה

מִדֵּי פַּעַם אֲנִי נִשְׁטֶפֶת בַּשֶּׁפַע
שֶׁהִרְעִיפָה עָלַי תַּלְמִידָתִי, וְהַדְּבָרִים שֶׁלִּמְּדָה אוֹתִי
מִתְפַּזְּרִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם אוֹ נִלְכָּדִים בַּכּוֹס
שֶׁשָּׁטָה אֶל הַלֹּא נוֹדָע וּמִתְרַחֶקֶת.
אֲבָל מַתָּנָה שֶׁנִּתֶּנֶת מִתַּלְמִידָה לֹא הוֹלֶכֶת לְאִבּוּד
הִיא כְּמוֹ מוֹתִירָה רֹשֶׁם נִצְחִי,
גַּם אִם בַּתְּחִלָּה הוּא לֹא מוּבָן
עִם הַשָּׁנִים הוּא מִזְדַּכֵּךְ
מְגַלֶּה מַשְׁמָעֻיּוֹת יְקָרוֹת, עֲטוּפוֹת בַּזְּמַן שֶׁחָלַף
נוֹטְפוֹת דִּבְרֵי הֶסְבֵּר.
מַתָּנָה כָּזוֹ לֹא תִּסָּחֵף אֶל הָאַיִן
הִיא תָּמִיד תַּחֲזֹר בִּדְרָכִים נִפְתָּלוֹת
לִתְפֹּס בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, לְחַבֵּק בְּכָל כֹּחָהּ
לִמְשֹׁךְ אַחֲרֶיהָ מֵחָדָשׁ אֶת לֵב הַמּוֹרָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

געגועים לבתי / איתן קלינסקי

מַפֹּלֶת הַשָּנִים הָאִטִּית
נִסְדֶּקֶת עַל קִירוֹת בֵּיתִי
נוֹעֶלֶת עַל בְּרִיחַ הַלַּיִל הַמִּתְדַּפֵּק
עוֹרֵק כִּסּוּפִים לְבִתִּי –
עוֹרֵק מְרֻפָּט
שֶעֲדַיִן נוֹצֵר יַלְדוּתָהּ
בְּקִפְלֵי מְעִילָהּ
הַתָּלוּי בַּחֹשֶׁךְ הַיָּשֵׁן בְּחַדְרָהּ.

הַיּוֹם בִּקַּשְתִּי אִבְחַת רֶגַע
לַחֲדֹר בִּבְרִיחַ הַסֶּדֶק הַסָּעוּר
לַחֲצוֹת אֶת מֶרְחַק הַסַּעַר
לַעֲלוֹת עַל הַגֶּשֶר מִבְּרוּקְלִין לְמַנְהֶטֶן
תַּחְתָּיו נָבְלוּ כִּסּוּפַי
שֶבִּקְּשוּ לְהָבִיא לָךְ רַק אֶת שׁוֹשַׁן כְּאֵבַי
טֶרֶם יִצָּמֵת הָעוֹרֵק הָאַחֲרוֹן
בְּמַפֹּלֶת הַשָּׁנִים הָאִטִּית.

ניקוד: יאיר בן־חור

בצבעים חמים געגוע נפקח / עודד פלד

א
מַה לּוֹ לַגַּעְגּוּעַ נִפְקָח בִּצְבָעִים חַמִּים, לְרֹאשׁוֹ הִלַּת
שַׂרְעַפִּים וְרָקִיעַ זָהֹב מֵעָלָיו נִפְרָשׂ. הִנֵּה גַּעְגּוּעַ
לְבֶן־שֵׂעָר אַדֶּרֶת תְּכֹל לְמָתְנָיו, קָם לַחֲזוֹת מַרְאוֹת
קְדוּמִים אֲלֵיהֶם יַעֲרֹג. גַּעְגּוּעַ אֶרֶךְ־רוּחַ לְחָיֵי
נְשָׁמָה יִצְבֹּט אַדְמוּמִית בְּפָנֶיהָ יַפְרִיחַ וּבְכִיסָיו
מִרְקַחַת גְּוָנִים לְצַיֵּר מַלְאָכִים עוֹלִים וְיוֹרְדִים
בְּסֻלְּמוֹת חֲלוֹם:

ב
בִּצְבָעִים חַמִּים עַל סֵפֶר הַיָּשָׁר יִכָּתְבוּ
מִפְעֲלוֹת גַּעְגּוּעַ שְׁלִיחַ אֱלֹהַּ תָּר זְמַנִּים
שָׁב לְהַזְכִּיר נִפְלְאוֹת עֲלוּמִים לְהַמְתִּיק
לֵילוֹת בְּנִיחוֹחַ בָּשׂוּם צֳרִי וּמָזוֹר בּוֹ
לְנַחֵם כָּל נֶפֶשׁ בַּצַּר לָהּ, לְהַחֲיוֹת
יְשֵׁנֵי־עָפָר בְּזִכְרוֹן הֵלֶךְ נָע וָנָד
עֲלֵי אֲדָמוֹת:

ג
בִּצְבָעִים חַמִּים גַּעְגּוּעַ נִפְקָח, צֵל בּוֹ
וְאוֹר וּמְשִׁיחוֹת מִכְחוֹל מִתְנַגְּנוֹת
לְהַרְעִיד לֵב שׁוֹמֵעַ וְאֹזֶן רוֹאָה
כְּאוֹרְחִים לֹא קְרוּאִים בַּפֶּתַח יְהַסְּסוּ
עִם רֵאשִׁית כִּסּוּף שֶׁאַחֲרִית לוֹ אַיִן.
הִנֵּה גַּעְגּוּעַ יוֹלִיד גַּעְגּוּעַ וִנִגּוּן
נִגּוּן יוֹלִיד עַד קֵץ הַדּוֹרוֹת
עֵת יִכָּתֵב: בְּרֵאשִׁית
הָיוּ שֶׁקֶט וְשַׁלְוָה

ניקוד: יאיר בן־חור

* / תמי קויפמן

בַּשֶּׁקֶט
הַזֶּה אֲנִי עוֹבֶרֶת.

מַסָּעוֹת בַּזְּמַן מוֹתִירִים
הֵד.

הַחֻלְצָה שֶׁקָּנִיתִי אֶתְמוֹל מְלַטֶּפֶת לִי אֶת הַלֵּב שֶׁמִּתַּחַת לַצְּלָעוֹת.

כַּמָּה תּוּכַל חֻלְצָה אַחַת לְהַחְזִיק אֶת
הָרֶוַח שֶׁבֵּין פְּעִימָה לִפְעִימָה?

תָּשִׂימִי לֵב לַהִשְׁתַּקְּפֻיּוֹת. אָמַרְתְּ לִי הַיּוֹם

וְהַפָּנִים שֶׁלָּךְ צָחֲקוּ, גִּלְגְּלוּ
הִזְדַּמְּנוּת לְאַהֲבָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

במיורקה איבדתי את בתוליי / זיוה גל

לֹא יוֹדַעַת בְּדִידוּת.
לִפְעָמִים אֲנִי אִי;
כְּשֶׁפְּרָקִים וְגַלִּים אֲחֵרִים רוֹגְשִׁים מִסְּבִיבִי
לֹא מוֹצֵאת מִי יִנְהַג בָּם, בַּמַּיִם.
רוֹבִּינְזוֹן קְרוּזוֹ וְשֵׁשֶׁת דַּיָּם עֲבוּרִי
לְגִבּוּשׁ הַזֶהוּת הַפְּרוֹבִינְצְיָאלִית שֶׁלִּי.

בְּמָיוֹרְקָה אִבַּדְתִּי אֶת בְּתוּלַי
עַל הָאוֹפַנּוֹעַ מִגֹּבַה הָהָר
כְּשֶׁהַיָּם מְרַקֵּד פְלָמֶנְקוֹ
מוּל הַבָּר
בָּעִיר
דְּיוֹקָנִים שֶׁל הִיטְלֶר, צְלָבֵי קֶרֶס
מִתְנוֹסְסִים
עַל הַחֻלְצוֹת לִמְכִירָה
בְּפַּלְמָה דֶּה מָיוֹרְקָה
אַחַר כָּךְ עֵירֻמָּה
נְסוֹגָה מִשָּׁם בְּבֶהָלָה
לָבַשְׁתִּי אֶת זֶהוּתִי לָרִאשׁוֹנָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

* / רחל מדר

בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַיָּשָׁן עַל נַדְנֵדוֹת שֶׁל קֶרֶשׁ
יְלָדוֹת בְּשִׁמְלוֹת שִׁיפוֹן תְּכֻלּוֹת וּסְגֻלּוֹת,
הִתְעוֹפְפוּ צָוְחוּ וְהִדְּקוּ אֶצְבָּעוֹת.

בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים הַיָּשָׁן, נִפְרַדְתִּי מִן הַקַּרְקַע וְחִכִּיתִי לַפַּחַד.

אָמַרְתְּ שֶׁיִּהְיֶה מָהִיר וְחָזָק
אַחַר כָּךְ אָסַרְתְּ אֶת גּוּפִי אֶל הַקֶּרֶשׁ.

מַהֵר וְגָבוֹהַּ, מַהֵר וְגָבוֹהַּ
הַקַּרְקַע הִתְרַחֲקָה, רִחַפְתִּי לִי עַד שֶׁגּוּפִי נִבְלַם.
הַפַּחַד נִלְחַץ בִּצְעָקָה צְרוּדָה וַאֲנָחָה.

עוֹד וָעוֹד, זוֹ אַתְּ וְהָרָקִיעַ
אַתְּ וְרָקִיעַ תָּכֹל.
אַתְּ כָּל כָּךְ צָחַקְתְּ.
גָּבוֹהַּ וְחָזָק, גָּבוֹהַּ וְחָזָק.

לְחָיַיִךְ נָפְלוּ אֶל פִּיךְ וּבָכִית.
זֶה כְּבָר שֶׁלֹּא רָאִית אוֹתִי,
זֶה כְּבָר שֶׁהָיִית לְבַדֵּךְ.
בָּכִית וְהִכֵּית בַּקֶּרֶשׁ, הִכֵּית וְדָחַפְתְּ.

רָצִיתִי לַעֲצֹר כְּבָר.
בְּכָל זִנּוּק הִתְחַנַּנְתִּי
בִּבְכִי גָּדוֹל הִתְחַנַּנְתִּי.

ניקוד: יאיר בן־חור

גיא חצרוני ממליץ: אדם הולך הביתה

אדם הולך הביתה / יורם עשת-אלקלאי. הוצאת כתר 2010

מאת: גיא חצרוני (מערכת ליריקה)
 
סיפור פציעתו ושיקומו כנגד כל הסיכויים במלחמת יום הכיפורים. יורם עשת-אלקלאי נפצע בראשו והתבוסס בחולות סיני עם חלקי מוחו מפוזרים סביבו וחור פעור בגולגלתו מפגיעת פגז שאותו לא שמע. זהו סיפור אופטימי על רצון לחיות ומאבק עיקש ועל סביבה תומכת. והוא מגלה טפח מחווית פצוע / נכה מלחמה בארץ שיודעת כל כך הרבה פצעים ומלחמות.
הסופר מספר בגוף ראשון ושוזר נקודות מבט של הסובבים אותו להשלמת התמונה, ומידי פעם מקפיץ אותנו קדימה בזמן, וכך למרות שאנחנו יודעים שהסוף הוא טוב, אנחנו סקרנים לשמוע עוד ועוד על הצעדים הקטנים של השיקום.
הספר ריתק אותי ונגע לליבי מתחילתו ועד סופו.
 
אצטט את המשפט האחרון בספר:
 
״ואיני יכול לסיים ללא הבעת תקווה שבדילמה הנצחית שבין מלחמה לשלום יזרעו הדברים שסופרו כאן מידה של ספק בלבם של המנהיגים והגנרלים הקובעים גורלות בשם צדקתה של הדרך, ובעתיד יגרמו להם להסס עוד שבריר שנייה בטרם ילחצו על ההדק״

בן קטן / אשר גל

בן קטן
לֹא יְהִי לָנוּ לְעוֹלָם
כִּי זָקַנְתִּי וְרַחְמֵךְ נִסְגַּר.
וְרַחֲמַי עָלֵינוּ גָּדְלוּ
שֶׁאֵין אָנו יְכוֹלִים לִבְרֹא
פְּרִי בֶּטֶן
שֶׁיְּשַׁמְּשֵׁנוּ בְּאַחֲרִית כֹּחֵנוּ
בִּשְׁלשׁ מֵאוֹת אַמָּה בֵּיתֵנוּ
הָרֵיק מִשָּׁאוֹן.
פָּרְחוּ כְּיוֹנָה מִבַּעַד לַצֹּהַר
שִׂמְחוֹתֵינוּ
לֹא יָשׁוּבוּ לְהָנִיחַ
רַגְלָם.

ניקוד: יאיר בן־חור