* / עפרה שלו

לָאַחֲרוֹנָה הַכֹּל אֶצְלִי לְסֵרוּגִין,
אֵין רֶצֶף מַחְשָׁבָה, אוֹ דִּיאָלוֹג בֵּינִי לְבֵין הָעוֹלָם.
בָּלַעְתִּי יָם, רָשַׁפְתִּי אֵשׁ עַל אֲהוּבִים.
אָההה הַלְּשׁוֹנוֹת הַמְּלַחֲכִים, הִגַּעְתֶּם לְפַאֲתֵי חַיַּי.

אֲנִי פּוֹקַחַת אֶת עֵינַי לְסֵרוּגִין, מִבַּעַד לַחֲרַכֵּי הַתְּרִיס
שֶׁמֶשׁ עֲיֵפָה מְסַנֶּנֶת קַרְנֶיהָ, פּוֹלֶשֶׁת אֶל סַף אִישׁוֹנַי.
רוּחַ קָרָה שׁוֹלַחַת לְשׁוֹנוֹת מִבַּעַד לַפְּתָחִים,
חֶדֶר מִתְמַלֵּא צִינָה. מַחְשָׁבָה שֶׁנִּמְלְטָה
מֵחֲלוֹם פּוֹרֶשֶׂת עַצְמָהּ בַּחֲלַל הַגּוּף,
מְקַנֶנֶת בּוֹ.

כַּדּוּרִיּוֹת אֲדֻמּוֹת מֻנָּחוֹת בִּקְצֵה גֶּרֶם מַדְרֵגוֹת,
גּוֹלְשׁוֹת
זוֹ
אַחַר
זוֹ

השיר מיטיב להמחיש את תחושת הבלבול, חוסר האונים והיעדר רצף. גירויים עודפים מחבלים