שירה

קניון איילון / דפנה שחורי

קניון איילון / דפנה שחורי

לֹא יָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁזֶּה הוּא
שֶׁהָלַךְ מוּלִי הָעֶרֶב בְּקַנְיוֹן אַיָּלוֹן
מוּל מִגְדַּל צֵ'מְפִּיּוֹן הַנּוֹצֵץ
עִם עֶגְלַת שׁוּק מְשֻׁבֶּצֶת
וְתִיק עָיֵף בַּיָּד.
מִנִּסָּיוֹן אֹמַר שֶׁזֶּה הָיָה
מִן שֶׁמֶשׁ אַחֲרוֹן בְּגִבְעוֹן דֹּם אוֹ
יָרֵחַ בָּעֵמֶק אַיָּלוֹן
שֶׁהוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוֹלָל.
הַהֵלֶךְ הַזָּר שֶׁבָּא מוּלִי עִם פְּאַת הָאֵפֶר עַל רֹאשׁוֹ
בֶּטַח שֶׁלֹּא הִגִּיעַ מִוֶּנֶצְיָה –
הוּא דִּבֵּר בְּשָׂפָה לֹא מְלֻטֶּשֶׁת,
הוּא תָּפַס אוֹתִי עַל חַם
וּבְיָדִי שִׂמְלָה רֵיקָה
עוֹלָה בָּרֶגֶל עַל קַו 40
שֶׁיּוֹרִיד אוֹתִי אֵי וְשָׁם.

ניקוד: יאיר בן־חור

זיכרונותיה האישיים של הדוברת אינם מרפים. תפאורת העצמים סביב מבטאת את עוצמת האירוע המדובר: "תיק עייף ביד" "שמלה ריקה" מול וכנגד– "מגדל צ'מפיון הנוצץ". כמו כן, ישנו שימוש בארמזים ידועים: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" בקרב הניצחון, אך מלוות אותם משמעויות נוספות המיוחדות לשיר.

12 תגובות

  • דניאלה

    אוהבת את השילוב בין הגבוה לנמוך. השיר נותר מסתורי. לא ברור מה היה שם והאם הדוברת
    באמת פגשה את עברה

  • זיוה גל

    והדוברת – כאדם מייצג נושאת
    את זיכרונות העבר הרחוק וזיכרונות העבר הקרוב (מעין יונג), בניצחון הקרב אז,
    מול זעקה של אז והיום, זעקת האישה "אי ושם". עיצוב מצוין.

    שיר חזק, שיר פצצה.
    תודה

  • ורד זינגר

    אני אוהבת את העצב המחויך ואת החיוך העצוב. שניהם מדיפים חמלה. האיזון הזה עושה חסד עם האמת הפואטית.
    גם שם השיר, "קניון איילון", כהמשך ל"שמש בגבעון דום" ("וירח בעמק איילון"), מוצלח מאוד.

  • עפרה קליגר

    מצטרפת לדבריה המדוייקים של ורד זינגר. האיזכורים המקראיים מניפים מעלה את השיר ומעניקים לו עומק ,שמחייב להשתהות ליד כל מילה ולהרהר בה.

  • תמרה אור סלילת

    אם הייתי מקבלת איזשהו רמז על זהות הזר המוכר, זה היה הופך את השיר לבעל משמעות עבורי, אבל כשזה נותר לא פתור לא ממש ברור על מה ההתרגשות הגדולה.

  • לאה נרפז

    מאוד אוהבת את האניגמטיות שבשיר למרות שאצלי בדמיון נוצרה עלילה והיא לא חייבת להיות מדויקת לעלילה של הכותבת. תיק הקניות הכל כך לא רומנטי הזכיר לי שיר ששרה חוה אלברשטיין איך היא פוגשת ברחוב אהוב לשעבר עם אשתו וילדיו והוא אוכל פלאפל בהליכה והטחינה נוזלת על בגדיו, ברור שאחרי ירידה כזאת של מושא לחלום או תקווה, לאוטובוס עולה שמלה ריקה.

  • שבי שחורי

    זרות וניכור של אחר צהריים מדכדכים
    לא אילון ולא גבעון אין כאן דרמה רק פרסה

השאר תגובה