בית ילדותי / רחל בכר
הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא עֶרְגָּה
לַבַּיִת
שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו פְּעוּרֵי הַפֶּה
בָּלְעוּ בִּשְׁקִיקָה אֶת כְּפִילָיו
כְּדֵי לְהָשִׁיבָם בִּמְשׂוּרָה
כְּמִנְחָה.
הַבֹּקֶר הַזֶּה
הוּא הַבְטָחָה
לְהַחְיוֹת אֶת הָאוֹרֵחַ
שֶׁדָּחַק בִּי לָצֵאת
אֶל הַמִּדְשָׁאָה בֶּחָצֵר
לִרְווֹת עֲלוּמִים
מִצִּלּוֹ הַקָּרִיר שֶׁל
הַבַּיִת.
לְשַׂחֵק
בְּחֶנְוָנִי וְצַרְכָן,
לִשְׁקֹל כַּף אֵפֶר
עַל מֹאזְנֵי כְּפִיסִים
וּלְהַעֲבִיר מִיָּד לְיָד
שַׂקִּיקֵי חוֹל מְבֹרָר
כְּאִלּוּ הָיוּ סֻכָּר וְקֶמַח.
הַבֹּקֶר הַזֶּה כְּמוֹ
הַבֹּקֶר הַהוּא
מְשַׁקֵּר לִי:
"נֶצַח,
נֶצַח".
ניקוד: יאיר בן־חור
שירה של רחל בכר הוא שיר געגועים לעבר, לפכים הקטנים של הילדות. בשובה לבית שבו גדלה כאורחת היא משתוקקת "לרוות עלומים" – ביודעה היטב שמדובר במשאלה מופרכת, שלא ניתן להגשימה.
אהבתי את השיר, תחושת געגוע מלאה את לבי. תודה
תודה לאה. שמחת אותי בתגובתך.
תודה איתן.
ככל שהעבר רחוק יותר, השיטוט נעים יותר.
נעים להתרפק על ימים של בית, שלא ידע מפתח ומנעול.
נעים לשוטט בנבכי עבר שהיה ואיננו באמצעות שיר יפה.
שיר מקסים שגורם לנפש להתרפק על העבר ולהתגעגע לתמימות.
תודה צחי, שמחה שהצלחתי לעורר את הגעגוע.
תודה שלומי.
שיר נהדר על הערגה של מה שהיה ולא ניתן לחזור אליו.
דוד, נילי, אסתי, עדה ואפרים תודה על תגובותיכם.
תודה לרונית ולענת על ההזדמנות לקבל במה.
כמיהה אל ימי הילדות בהם ניתן היה לשחק בחומרים הפשוטים כמו קמח וסוכר, חנווני ולקוח שמהם לש הדמיון הילדותי מטעמים.
התיאור של משחקי הילדים מאוד יפה ונוגע ללב.
לרגע ראיתי את רחל הקטנה יושבת ליד בית ילדותה ומשחקת בחנווני.
ומשהו מהתמימות הילדותית נותר בה גם עכשיו.
נוסטלגי ומרגש
יפה ממש. מוחשי ממש.
הרהרתי היום ברעיון של מעבר לתל אביב ומצד אחד קוסמת ההתחדשות ומצד שני כאילו ומוותרים על זכרונות ונוסטלגיה והיסטוריה..
שיר יפה ורהוט