שירה

לו שעית / איתן קלינסקי

לו שעית / איתן קלינסקי

אֱלֹהִים,
לוּ שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל קַיִן
קָרְבָּנֵנוּ הָיָה מִפְּרִי הָאֲדָמָה –
קָרְבָּן יָרֹק
קָרְבַּן חַיִּים וּצְמִיחָה.
אֲבָל אַתָּה שָׁעִיתָ
לְמִנְחָתוֹ שֶל הֶבֶל
וְקָרְבָּנֵנוּ עַד הַיּוֹם
מִן הַבָּשָׁר וּמִן הַדָּם –
קָרְבַּן אָדָם
קָרְבַּן שְׁכוֹל וְאַלְמוֹן.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירו של איתן קלינסקי הוא שיר טרוניה, ביקורת גלויה המופנית לאלוהים שבגלל העדפה מוטעית לדעת הדובר, אנחנו בני האדם משלמים ביוקר עד היום, משלמים בדם ובשכול.

5 תגובות

  • טלילה

    קורבננו מפרי האדמה היה (ככה מצלצל לי יותר)
    כמו כן,
    יכול להיות שהייתי מסיימת אחרי – אבל אתה שעית למנחתו של הבל (וגם שמה את זה בשורה אחת). זה מספיק חזק. וזה יותר חזק בלי ההמשך. איך שלא יהיה, אמירה מקורית, חזקה ומרתקת.

  • מוטי

    דרך אגב,לא דיברתי על השיר,אלא רק הצגתי אפשרויות אחרות לראות את הנושא בצורה קצת מהופכת.:)

    השיר עצמו טוב מאוד בעיני ונהניתי לקראו.השיר נתפס כעוצמתי,כי הוא פורט על מיתרים מסוימים שיש בכל אחד מאיתנו,אבל היסטורית היה חשוב לי להראות,שדווקא היה היפוך בתפקידים הללו של קין והבל .קין בכל מקרה יכול להיות עובד אדמה ורועה צאן בו זמנית ואותו דבר גם הבל כמובן.זה לא משנה לצורך העניין.

    אני מגדל בבית שני ילדים,שני אחים,עם הבדלי זמן קטנים יחסית בינהם ואני רואה פעמים רבות את יחסי האחווה-"איבה" ששוררים בינהם.פעם הם החברים הכי טובים ופעם הם כועסים ורבים אחד עם השני עד כדי כך שכבר צריך להפריד בינהם(כדי למנוע מהם לתת אחד לשני מכות).

    על מה הם רבים?הם רבים לפעמים על רקע של קנאה ורצון בתשומת לב שלי ושל אימם ולעיתים על צעצועים "ורכוש".

    לא פעם ולא פעמים חשבתי בעצמי על הסיפור התנ"כי כמשקף,סה"כ מציאות יומיומית,שכל אחד יכול היה לראות ולחוות בעצמו כבר לפני אלפי שנים,כשם שהוא יכול לשים אליה לב,עכשיו,בימינו.

    בהקשר הזה,הסיפור הזה הוא מאוד עתיק והוא מאוד עדכני.הילדים,יחד עם זאת גדלים ומתפתחים וכך גם האנושות כמובן.
    חריגים ויוצאי דופן תמיד יהיו.השאלה היא לאן אנו רוצים להפנות את תשומת הלב והאנרגיה הנפשית שלנו ומה אנו מרוויחים מכך?
    תמיד יש תמונה אחרת למי שרוצה לראות תמונה אחרת.זה דורש לעיתים בסה"כ תזוזה קטנה של המבט.

השאר תגובה