שירה

* / ענבל אשל־כהנסקי

* / ענבל אשל־כהנסקי

קֶרֶן אוֹר שַׁבְרִירִית חָלְפָה דֶּרֶךְ שִׁכְבוֹת עֲנָנִים בְּעֵינַי,
זוֹ הָיְתָה דֶּרֶךְ הַלְּבָנָה אֵלַי, לֹא עָמַדְתִּי בְּפִתּוּיָהּ –
יָצָאתִי בְּשַׁאֲגוֹת אוֹר.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של ענבל מזכיר את הביטוי "מוכת ירח" או את ההפרעה "מחלת ירח" שבה האדם מתהלך סהרורי מתוך שינה ועושה פעולות באופן אוטומטי ולא מודע. בשיר עצמו אורו של הירח חודר שכבות, והדוברת מאבדת שליטה ופורצת ב"שאגות אור" – צירוף אוקסימורוני המבטא היטב את האקסטזה.

26 תגובות

  • נביל נסראלדין

    ענבל קורנת אור בעצמה,והשיר לא שובר את אורה אלא מגביר .
    הרבה משוררים ערביים ששרים לירח ואורו ואף רואים בו את אהבתם ,את אהובתם..
    גאה בך ענבל..

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    יש בהתחלה את השקט והשבריריות ובסיום השאגה ! אני אוהבת את השאגה הזאת והניגוד. תודה

  • אוולין כץ

    ענבל יקרה
    אהבתי מאד את "קֶרֶן אוֹר שַׁבְרִירִית" נחושה ואיתנה אינה נכנעת למחסום שניצב מולה ב"שִׁכְבוֹת עֲנָנִים" שבעיניך, לעבור דרכם, לפרוץ, בתרועות של ניצחון לצאת בְּשַׁאֲגוֹת אוֹר.
    הלבנה הידועה בשירה ובסיפורים כמשכרת את לבבות האהובים, מצאה לה בשיר זה דרך לחזק את כוחה של המשוררת ענבל.
    שיר קצר יפה ומזוכך.

  • אבינעם מן

    במעמד הר סיני העם ראה את הקולות, ראה, לא רק שמע. ואף כאן, השאגות מפיצות אור.

  • שושי שמיר

    קֶרֶן אוֹר שַׁבְרִירִית חָלְפָה דֶּרֶךְ שִׁכְבוֹת עֲנָנִים בְּעֵינַי,
    זוֹ הָיְתָה דֶּרֶךְ הַלְּבָנָה אֵלַי, לֹא עָמַדְתִּי בְּפִתּוּיָהּ –
    יָצָאתִי בְּשַׁאֲגוֹת אוֹר.

    קֶרֶן אוֹר – קרן – אלמנט פאלי-זכרי – שבעברית הוא משום-מה בלשון נקבה. שַׁבְרִירִית – השבריריות מחזירה לנשי, שלכאורה מתחזק בהמשך: חָלְפָה דֶּרֶךְ שִׁכְבוֹת עֲנָנִים בְּעֵינַי, – קרן האור עברה לה משם והלאה בתוך המצע הרך.

    השורה הבאה – זוֹ הָיְתָה דֶּרֶךְ הַלְּבָנָה אֵלַי, – מבהירה: קרן האור שייכת ללבנה, הנשית במהותה בכל התרבויות, הן בשל ההקשר המחזורי, והן מאחר שאורה מוחזר למעשה מהשמש. אבל מתברר שהלבנה לא עברה לה משם, אלא חדרה אל הדובר/ת דרך העיניים, כלומר אולי ניתן להבין את המילה חָלְפָה כפעולת החַלָּף שמשמעותו סכין – עוד אלמנט פאלי-זכרי שבעברית הוא בלשון נקבה. המשך השורה הזאת – לֹא עָמַדְתִּי בְּפִתּוּיָהּ, מחזיר את הלבנה לנשיות ה'מקובלת'.

    ובשורה השלישית: יָצָאתִי בְּשַׁאֲגוֹת אוֹר. בתגובה לפיתוי של אותו אור חוזר פסיבי-אקטיבי של הלבנה, הדובר/ת יוצא/ת (אקטיבי-גברי) ומחזיר/ה (פסיבי-נשי) אור מסוג אחר. לא שברירי-נשי, אלא שַׁאֲגוֹת.

    נזילות מגדרית רבת פנים מהדהדת כמעט מכל מילה, לרבות קול הדובר/ת. והרי לך שיר קווירי למהדרין.

    © שושי שמיר

השאר תגובה