שירה

פייסבוק / תמי כץ־לוריא

פייסבוק / תמי כץ־לוריא

לְהַעֲלוֹת מִלִּים
עַל דַּף מָהִיר
 
שִׁטְחִי
 
לֹא סַבְלָנִי
 
פָּג
לְנַסּוֹת צְעָקָה
כִּמְעַט חֲנוּקָה
עֵירֻמָּה
מַכְאִיבָה רַק לְעַצְמָהּ
לְהִתְחַבֵּר
לַעֲקֹב
לְנַדְנֵד
לְהַבְהֵב
לְהִתְנַתֵּק
לִסְפֹּר אֶת הַלַּיְקִים יַחַד עִם הַנְּשִׁימוֹת
בְּחֶדֶר בַּחֹשֶׁךְ
הֵיכָן שֶׁהַמִּלִּים
אֲבוּדוֹת

ניקוד: יאיר בן־חור

מה לאמנות ולפייסבוק? לפי השיר מדובר בדבר והיפוכו. היצירה אותנטית וחשופה ואילו הרשת החברתית "שטחית" ו"לא סבלנית", ממהרת לעשות "וי" על היצירה הבאה. ובכל זאת יוצרים רבים "חיים" בתוך הפייסבוק, מציצים ונפגעים.

השיר מתוך הספר "זמן הוא תמונות צרובות",  העומד לצאת לאור ב"פרדס”. המשוררת פתחה פרויקט מימון המונים באתר הדסטארט לשם השלמת התהליך של הוצאת הספר. בואו להיות שותפים ליציאת הספר, ותמכו בפרויקט  https://www.headstart.co.il/projectcomments.aspx?id=21697

3 תגובות

  • לאה צבי (דובז׳ינסקי)

    השיר מבחינתי מביא את התחושות בצורה מדוייקת, כל כך מזדהה ומרגישה את השיר. תודה

  • ד"ר עודד ניב (נימקובסקי), (רב -פקד בדימוס)

    לתמי,
    אכן שירך ממצה את הניכור והרעש והאפסות של העכשיו. הרשי נא לי להזדהות אתך בעזרת כמה מילים שכתבתי בעצמי מתוך אותו תסכול כמו שלך עודד

    בממלכת הרעש

    בממלכת הרעש
    אין רגע דל
    הלמות פטישים
    בונים והורסים
    אנשים צועקים את אשר על לבם
    מדברים אל קופסאות חכמות
    מורטים גיטרות חשמל בזעם
    מתופפים עצמם לדעת.

    פני הדור

    תספורת כרבולת
    עגילים באוזן ובאף
    פה גדול וקעקועים
    הכול באפליקציות.
    פני הדור כפני האייפון.

השאר תגובה