שירה

שיעורים בפרידה / איריס אליה כהן

שיעורים בפרידה / איריס אליה כהן
 
הֱיִיתֶם הֲפָכִים גְּמוּרִים
אַתְּ הִשְׁתַּמַּשְׁתְּ בְּאוֹר בְּכַמֻּיּוֹת וּבְהֶכְרֵחַ
כְּמוֹ כַּפִּית גְּדוּשַׁת סֻכָּר בְּכוֹס קָפֶה,
הוֹסַפְתְּ אוֹתוֹ לְכָל דָּבָר,
אֶצְלוֹ הֻנְהַג שְׁעוֹן חֹרֶף בִּקְבִיעוּת
כָּל הַשָּׁנָה
מֻקְדָּם נִתְפַּס
כִּמְאֻחָר, וּלְעִתִּים הָיָה יוֹמוֹ נָטוּל
לַחֲלוּטִין. אַתְּ הָיִית פְּתוּחָה וְדַבְּרָנִית
פִּזַּרְתְּ מִלִּים לְכָל דִּכְפִין,
הוּא, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, הִבְרִיחַ אֶת שְׂפָתָיו
אוֹסֵף אֵלָיו
אֶת שְׁתִיקוֹתָיו, מַחְשְׁבוֹתָיו
בְּאֵרוּעִים לֹא לוֹ, נִסְגָּר.
 
יָכֹלְתְּ לְהִסְתַּכֵּל עָלָיו שָׁעוֹת, כּוֹתֵב, קוֹרֵא
עָיֵף, נִרְדָּם, חוֹלֵם, וּלְלַטְּפוֹ בְּעוֹד
שֶׁמֵּעֵינָיו נִבַּט מַבָּט קָצָר, זָהִיר.
 
בָּעֵת הָאַחֲרוֹנָה הָיוּ הַמַּבָּעִים כֻּלָּם
קְרִירִים
(לִבֵּךְ עוֹדוֹ רָתוּחַ
וְגוֹלֵשׁ עָלָיו מֵרֹב גַּעְגּוּעִים)
 
הָיִית קוֹרֵאת לוֹ, "אֲהוּבִי,"
"מַחְמַל נַפְשִׁי," "מָתוֹק שֶׁלִּי,"
וְהוּא הָיָה מֵשִׁיב לָךְ בִּמְשׂוּרָה בְּ"כֵּן?"
וּפַעַם הִתְפּוֹצַצְתְּ מִצְּחוֹק כְּשֶׁהִשְׁאִיר עַל פֶּתֶק
רְשִׁימַת קְנִיּוֹת, וּבְרֹאשָׁהּ כָּתַב לָךְ:
"אִירִיס יְקָרָה."
 
אֲבָל אָהַבְתְּ אוֹתוֹ
כָּל כָּךְ
 
תָּמִיד נִרְאָה לָךְ
כְּמוֹ יֶלֶד שֶׁאִבֵּד
דְּבַר מָה, (שָׁעוֹן, כַּדּוּר, כִּוּוּן)
אוֹ שֶׁהִגִּיעַ שׁוּב לְבֵית הַסֵּפֶר
בְּלִי כָּרִיךְ בַּתִּיק,
אוֹ שִׁעוּרִים
נָכוֹן לִסְפֹּג עוֹד נְזִיפָה מֵהַמּוֹרָה
 
אִם רַק הָיָה רוֹצֶה, הָיִית נוֹתֶנֶת אֶת שֶׁלָּךְ,
(גַּם אֶת הַפְּרִי)
וְגַם, לְהַעְתִּיק אוֹתָךְ
 
אַחֲרֵי לֶכְתּוֹ, נִסִּית לִכְתֹּב כְּאֵב
בְּכָל מִינֵי מִלִּים רַכְרוּכִיּוֹת
חַסְרוֹת עַמּוּד שִׁדְרָה

"שיעורים בפרידה" הוא שיר געגועים מתוקים. האהוב המקמץ במילים מקמץ גם באהבה – בזמן שהכותבת שופעת אהבה ומילים. הפרידה מערערת את הביטחון שלה בערכן של המילים ושל יצירתה, אבל השיר עצמו הוא עדות לכוחן.

7 תגובות

  • איתן.

    לאיריס תודה.

    שירך החזיר אותי לעמיחי בשיר נערה מודרנית –
    "יש לך פנים בשביל דמעות
    בשביל מגבת מתוקה, בשביל חיוך יבש
    ויש לך גומת חן, שהיא פי המערבולת…."

  • גיורא פישר

    כשקוראים שיר העוסק "בפרטי". יש נטיה להתייחס לפרטים האישיים. אני מסרב ורוצה להתייחס רק להיבט הספרותי. השיר מצוין כי הוא מתאר את מערכת היחסים בין בני הזוג דרך פרטים קטנים שבעיקרם לא לקוחים מהתבניות הרגילות שאנחנו מצפים משיר על זוגיות אלא דווקא מעולם הילדות המשותף לכולנו ודרכו להביט על המתואר בשיר.

  • רחל בכר

    אהבתי את ההשלמה שבנתינה ומהי אהבה אם לא נתינה? אלא שלאחר הפרידה עולה טעם חמצמץ של תסכול.
    כרוניקה מתה במיטבה.

  • תמרה אור סלילת

    מקסים עד כדי כאב…
    איזה תיאור ממצה ומדוייק. זו מחלה גברית – הקושי להביע רגשות. אינדוקטרינציה תרבותית שכולנו סובלים ממנה. תהיה גבר אומר תבלע את הדמעות ואל תראה שכואב לך. מה הפלא שאחר כך הם לא יודעים לאהוב?

השאר תגובה