שירה

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

ריקוד / לאה קליבנוף־רון

אַל תִּשָּׁעֵן לְאָחוֹר,
לַכִּסְּאוֹת בְּבֵיתִי אֵין מִשְׁעֶנֶת.
 
שֵׁב זָקוּף,
רַגְלֶיךָ צְמוּדוֹת בִּדְרִיכוּת.
אֵינִי רוֹצָה לִפְגֹעַ בְּךָ,
אַךְ אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר.
 
גַּם אִם אַתָּה רָעֵב וְצָמֵא,
אַל תְּצַפֶּה.
אֵין כָּאן קָפֶה אוֹ סֻכָּר בָּאָרוֹן
וְאֵין חָלָב בַּמְקָרֵר.
אִם אֶמְצָא בַּמְזָוֶה קֻפְסַת עוּגִיּוֹת
שֶׁנִּשְׁכְּחָה מִכְּבָר,
נוֹתָר בָּהּ רַק פֵּרוּר אַחֲרוֹן.
 
אֵינִי יוֹדַעַת מָתַי תִּשָּׂרֵף הַנּוּרָה שֶׁבַּחֶדֶר,
אֵין כָּאן נוּרוֹת לְהַחְלָפָה
וְלֹא פָּנָסֵי יָד קְטַנִּים.
אֵינִי יוֹדַעַת אִם לֹא תִּקְרֹס הַתִּקְרָה שֶׁמֵּעָלֶיךָ
אוֹ יִצְנְחוּ הַמִּרְצָפוֹת שֶׁאַתָּה דּוֹרֵךְ עֲלֵיהֶן.
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן יְסוֹדוֹת אוֹ תּוֹמְכוֹת,
אֵינִי חוֹשֶׁבֶת שֶׁיֵּשׁ כָּאן דָּבָר יָצוּק מִמֶּלֶט
אוֹ בֶּטוֹן.
 
גַּם אִם אַתָּה עָיֵף וְרוֹצֶה,
הִזָּהֵר, אַל תַּרְפֶּה
כִּי אִם בְּכָל זֹאת תַּזְמִין אוֹתִי לִרְקֹד,
אוֹלִיךְ אוֹתְךָ אִתִּי עַל גַּבֵּי
רִצְפָּה מִקַּרְטוֹן.
אִם נִפֹּל,
אֶשְׁתַּדֵּל שֶׁלֹּא לִשְׁבֹּר אֶת יָדְךָ.
אֲבָל אֵינִי יְכוֹלָה לְהַבְטִיחַ לְךָ דָּבָר;
לֹא אוּכַל לְהַבְטִיחַ לְךָ שֶׁלֹא תִּשְׁבֹּר
אֶת יָדַי.

ניקוד: יאיר בן־חור

המחוזרת מציעה רק שברים, שאריות ומסלול רעוע שבסופו עלולים להיות שברים חדשים

9 תגובות

  • רונית בכר שחר

    אוהבת את השיר הזה, כי יש בו איזון בין כוחה של האישה לכוחו של הגבר ותחושת אי נוחות שהוא מעביר שקיימת לפעמים במערכת יחסים אולי בכל אחת ושל נסיון ללכת בבטחה בתוך חוסר בטיחון שקיים באהבה.
    יופי של שיר.

  • מוטי

    ישבתי לא מזמן וראיתי את הבלט אגם הברבורים עם שני הזאטוטים בבית. עניין אותם מאוד איך הרקדנית מניעה "כך" את הזרועות שלה, כמו ברבור, "כי לא כל אחד יכול לעשות את זה". "נכון", אמרתי, "לא כל אחד"," היא תרגלה את זה המון זמן וגם לא מזיק קצת כישרון":)

    אז כל אחד יכול לרקוד ומערכות יחסים יכולות באמת להיות כמו ריקוד ואז נשאלת השאלה ,איזה ריקוד? וכמו כן, מי הם הרקדנים וכיצד הם רוקדים?

    הריקוד של שיווה ופרוואטי במיתולוגיה ההודית היא ריקוד קוסמי של הרס ויצירה, זהו זוג שמכיל בתוכו ניגודים בלתי אפשריים, שיכולים להוביל להרס וחורבן או התפתחות, אינטימיות עמוקה ויצירה.קישור עמוק מאוד בין "עולמות אלוהיים" לבין עולמות ארציים, האדמה המקרקעת, החומר ,שרק איתו הידיים באמת יכולות לעבוד כשהן "בוראות" משהו. האם זאת באמת אשלייה, או צורה אחרת, פרספקטיבה אחרת של הסתכלות על הדברים?העולם הקוונטי אל מול החוקים הניוטוניים?

    לכן גם בשיר הזה יש דגש על הידיים ועל המיומנות הנדרשת במקום שבו למעשה לא מתקיים שום ביטחון, לא ניתן להיתלות בשום וודאות, כי הכל אמורפי, הכל זורם, הכל משתנה כל רגע. במצב כזה שלך חסך, מיומנות כמו זאת של הרקדנית "מאגם הברבורים" אינה יכולה להתפתח, אין כל מצע שיכול לאפשר את התפתחותה,כי מהי למעשה זוגיות?

    הזוג הוא יוצר אפשרי של עולם טוב יותר, הנברא בצלמו ובדמותו.כאשר זוג מביא ילדים לעולם, הוא גם מחנך אותם ומשאיר בהם חותם, הנובע מדוגמא אישית, מדרך חיים מסוימת. כאשר הזוג רוקד כאילו הוא אחד,י דיים אינן נשברות,אולם כאשר הזוג מלכתחילה נתפס כשני ישויות נפרדות, שלעולם לא יוכלו למצוא מנוחה ונחלה אחד בתוך השני, התמזגות אלוהית, הידיים הבוראות יכולות גם להישבר. זה מסתיים בטרגדיה או בשברון לב.

    כל אחד יודע למה הוא נכנס ולמרות זאת הוא נכנס לאותו בור שוב ושוב. הפסיכולוגים שחוקרים את סגנונות ההיקשרות האנושיים הפרידו למעשה בין היקשרות רומנטית להיקשרות הורית למרות שיש קשר משמעותי והגיוני בין השניים.
    ניתן לדעתי לזהות סוג מסוים של היקשרות בשיר הזה. דגש חזק מושם כאן על צרכים בסיסיים שלעולם לא יענו, על מתח מתמיד, על עליות ומורדות. בעיקר חוסר וודאות, חוסר ביטחון מוחלט במה שיצוץ ברגע הבא.

    השיר לדעתי מציג סוג מסוים של היקשרות שכמותו ניתן לראות גם בסרט של רומן פולנסקי "ירח מר"(אם כי באמת התמונה מאוד מוקצנת). לא כל מערכות היחסים הן כאלה וטוב שכך.יחד עם זאת, גם זה חלק ממציאות שרבים מכירים, רואים וחווים. יש להבין זאת בתוך הפרספקטיבה היותר גדולה. הכל, בסופו של דבר, זה תהליכים רבים מספור ואין לדעת מהי משמעותו האמיתית של תהליך מסוים כחלק ממה שבא בהכרח לפניו או מה שיבוא בהכרח אחריו בעולם האשליה, הזמן, בתוך המאיה. גם תהליכים הרסניים עשויים להכיל בתוכם זרעים של יצירה גדולה ועצומה."ברבור שחור" נמצא ברקע כל הזמן, משנה את פני המציאות באחת. שום דבר אינו ידוע וכל דבר מן הראוי שיעורר סוג של סקרנות חוקרת, של חיל ורעדה, של התפעמות ויראה. המציאות עולה על כל דמיון. הריקוד של שיווה הוא נצחי, עוד צפויות הפתעות רבות,רבות מאוד. בינתיים כל מה שיש הוא החומר ומשוררים משתמשים בו כדי ליצור ולכל יצירה יש משמעות מעבר לעצמה ומעבר לחיים של משורר כזה או אחר.נמשיך לתרגל.מישהו רואה ברירה אחרת?:)

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    מאוד אהבתי את השיר, השיר בנוי מתמונות ממש כמו בסרט, כאילו הנה אני מניחה את עצמי לפניך ללא כחל ושרק, מאוד אהבתי !!

  • רחל מדר

    יש בשיר היפוך לתמונת האהבה הרומנטית שמלעיטים אותנו בה דרך הוליווד ויום האהבה כאילו הייתה מוצר מדף- רק לקחת ולהשתמש. אהבתי את התיאור שהוא על הקצה בכל המובנים.

  • נילי אמיר-סגל

    זוהי שבירת מוסכות מוחלטת ומכוונת. אקרא לכך "הפוך על הפוך" וזה כוחה של שירה שלא מנסה להתיפיף…

  • רחל בכר

    שכחתי להוסיף :
    אומרים שהדרך ללבו של הגבר עוברת דרך הקיבה, במקרה זה אפילו את המימרה הזו מתנפצת.
    כנ"ל לגבי הריקוד הגבר לרוב הוא זה שמוביל בניגוד מוחלט למה שנכתב בשיר, דבר המוכיח את מאזן הכוחות ביניהם.
    היעדרותה הבולטת של המילה לב מהשיר מעניקה לשיר משקל יתר .

השאר תגובה