ערפל דרך/ רענן בן-טובים

חַיַּל הַלַּיְלָה מַפְלִיג מֵעַל גֻּלְגָּלְתּו
הַמְּפֻצַּחַת שֶׁל שׁוֹמֵר הַטִּירָה,
הוּא מְמַהֵר בַּמַּדְרֵגוֹת בְּדַרְכּוֹ
אֶל עֵבֶר מִגְדָּל נִשָּׂא בָּרוּחַ –

הוּא מִתְכַּוֵּן לְהַצִּיל שָׁם נְסִיכָה.
בִּמְקוֹמָהּ הוּא מוֹצֵא שְׁנֵי מַטְבְּעוֹת
וַעֲרָפֶל אֲגַם, הַמַּחְוִיר לְאוֹרוֹ שֶׁל יָרֵחַ שׁוֹתֵק,
מְגַלֶּה לוֹ טִיבָהּ שֶׁל הַדֶּרֶךְ.

אֲנִי מַבִּיט סָבִיב וְלֹא רוֹאֶה שְׁבִיל עוֹקֵף
אוֹ אֵל אוֹ מְכוֹנָה,
וְהַיָּד הַמּוּשֶׁטֶת אֵינָהּ מְוַתֶּרֶת וְדוֹרֶשֶׁת
בְּמַפְגִּיעַ אֶת שֶׁלָּהּ.

ניקוד: חני צפריר

בשירו של רענן בן-טובים חייל הלילה, בדרכו להצלה "נוסחתית" של עלמה/נסיכה במצוקה, חייב לעבור סדרת מכשולים. הוא לא מצליח לפענח את כל החידות, והמסתורין נותר בעינו.
האם יוותר או ימשיך להתעקש לנוכח היד הדורשת הצלה?
והאם ניסה המשורר להתוות אלגוריה רלוונטית?