שנים / תמי קויפמן

  • 23
  •  
  •  
  •  

כְּשֶׁרַכֶּבֶת הַזְּמַן עוֹזֶבֶת אֶת בְּסִיס הָאֵם
אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת
קֶרֶן לֶאֱחֹז בָּהּ וְלִנְסֹק.

הַחֹשֶׁךְ מִסְתַּנֵּן מִבַּעַד לַ
תְּשׁוּקָה
וּפוֹרֵט יְדִיעָה קַדְמוֹנִית עַל מֵיתָר
שֶׁנּוֹתָר
וּבֵין הַלֵּב לַצְּלָעוֹת מִתְגַּלְגְּלִים בִּי קוֹלוֹת
אִלְּמִים מִפַּעַם, כְּשֶׁעוֹד אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׁמֹעַ
אוֹתָךְ קוֹרֵאת לִי
שֶׁאָבוֹאֵלַיִךְ,
כְּמוֹ הָיִיתִי יַלְדַּת פּוֹטֶנְצְיָאל.

וַעֲדַיִן
כְּשֶׁפָּנָסֵי הָרְחוֹב מְפַנִּים עֲלָטָה
אֲנִי תּוֹהָה כַּמָּה תּוּכַל קֶרֶן אוֹר אַחַת לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקַל שְׁנוֹתַי
שָׁנָה, וְעוֹד שָׁנָה, וְעוֹד שׁשש…

ניקוד: יאיר בן־חור

11 thoughts on “שנים / תמי קויפמן

  1. מוטי

    מה יש בין הלב לבין הצלעות? בידקו וראו, יש שם ריאות!:)
    זה די מתחבר לי לעניין "ילדת הפוטנציאל", משום שנשימה מתרחשת,אפשר לומר, בשל הבדלי פוטנציאלים
    והפוטנציאל של האדם גלום בין הלידה לבין המוות ואפשר לומר שהוא בא לידי ביטוי
    באמצעות נשימות של עשייה, כאשר הנשימות הולכות ונעשות איטיות יותר, כבדות יותר, עם השנים, כאשר דממה הולכת וכובשת שטחים נרחבים וגדולים בין נשימה לנשימה.

    מקור הכוח של הנושם הוא ילדותו. מקור כוח יכול להיות חלש מאוד ויכול להיות חזק. מה שמחזק או מחליש את מקור הכוח הוא "בסיס האם", שהוא מושג דו משמעי בשיר , גם מקום שממנו יוצאים למסעות מפרכים וטיפוסי הרים גבוהים (החיים כמשל לטיפוס הרים) וגם האם של הדוברת בשיר, שמושווית לבסיס האם. ככל שהאדם מטפס ונשימתו נעשית כבדה ואיטית יותר במסע החיים כלפי מעלה, כך הוא חש צורך לשוב אל חיקה של "האם", לשמוע את קולה של האם הקוראת לו לבוא אליה.למעשה הוא באמת שומע את הקול הזה לעיתים,את קול ילדותו הגבוה,המרתק אותו במובנים כה רבים. האם היא לא רק האם היא גם האדמה, היא גם הטבע, היא גם העולם, היקום, אלוהים ,המקור של כל הדברים, הפוטנציאל העמוק מכל של הכל, הדבר שממנו הם נובעים באמת.
    ומי יותר מהילד רב הדמיון,התמים, יכול להעריך באמת את כל הדברים הללו,לבטוח,להאמין בהם,להשתוקק אליהם בנאיביות שלא תחזור אולי יותר לעולם?

    הקרן של האור היא התשוקה והתשוקה נוצרת בבסיס כפוטנציאל השואף להתממש, כגורל המחפש את קיומו, ועל גבי הקרן הזאת, שהיא הייחודיות הטבעית של מהות האדם, הכוח של האדם השואף להתממש, האדם נע בעולם ויוצר את עצמו על ציר הזמן. זהו שילוב של אושר ושל סבל, של אור ושל חושך, של תשוקה הנעה קדימה במהירות האור ושל כל הוכחות האפלים השואפים לעצור בעדה, לעכב אותה, להכריע אותה. אלו החיים, שהאמן, שהיוצר מבקש לבטא, מבקש לחוש במלוא עוצמתם, במלוא גווניהם,במלוא אושרם ועונגם, במלוא סבלם ומצוקתם.זאת הטוטאליות של ההתקיימות בעולם.

    ומכאן,מתוך הטוטאליות הזאת, מגיעה(עשויה להגיע ברמה כזאת או אחרת) "הידיעה הקדמונית", שהיא הכוח שמעבר לאישיות, שהיא הכוח שמעבר ליחיד ומעבר לקולקטיב, שההיא הארכטיפ, שהיא המוזיקה הראשונית,"המספרים הראשוניים", שהיא המקום שבו כל הפוטנציאלים באים לידי ביטוי ,מתאחדים ומתבטלים.

    וַעֲדַיִן
    כְּשֶׁפָּנָסֵי הָרְחוֹב מְפַנִּים עֲלָטָה
    אֲנִי תּוֹהָה כַּמָּה תּוּכַל קֶרֶן אוֹר אַחַת לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקַל שְׁנוֹתַי
    שָׁנָה, וְעוֹד שָׁנָה, וְעוֹד שׁשש…

    אדם הוא רק אדם גם כאשר יש לו פוטנציאל להיות מעבר לאדם, לחוש מעבר לעצמו, להגיע מעבר לעצמו.
    זה המאבק, זה מה שהאדם שם לב אליו במהלך חייו, זה ההבדל בין המוחלט לבין היחסי. זאת החוויה של מטוטלת
    הדואליות המטלטלת. בסופו של דבר זה "מסתיים" ומה אחר כך? ….שששש…דממה.דממה דקה.

    1. תמי

      תודה מוטי על קריאתך. מילותיך מהדהדות בתוכי ומשלימות ומתבוננות שוב בשיר ובמחוזותיו, מחוזותי, מחוזותיך
      מודה מאד על תגובתך
      תמי

  2. דוד אדלר

    שיר יפה. נראה שהפוטנציאל הוגשם ובא לידי ביטוי בשיר היפה הזה
    אהבתי במיוחד
    הַחֹשֶׁךְ מִסְתַּנֵּן מִבַּעַד לַ
    תְּשׁוּקָה
    וּפוֹרֵט יְדִיעָה קַדְמוֹנִית עַל מֵיתָר
    שֶׁנּוֹתָר

    אך השיר כולו יפה ושלם בחברו עבר מוקדם להווה מהורהר על הזמן שחלף ביעף

  3. אביב חזק

    "ילדת פוטנציאל"

    "כְּשֶׁפָּנָסֵי הָרְחוֹב מְפַנִּים עֲלָטָה
    אֲנִי תּוֹהָה כַּמָּה תּוּכַל קֶרֶן אוֹר אַחַת לָשֵׂאת אֶת מִשְׁקַל שְׁנוֹתַי

    קידה אוהבת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *