מנות מדודות של כאב / שאול פורת

  •  
  •  
  •  
  •  

כְּשֶׁהָלַכְתָּ, אַבָּא, צִלְּךָ נֶעֱלַם בְּאַחַת,
חוֹשֵׂף אֶת יָמַי לָאוֹר הֶחָזָק, הַשּׂוֹרֵף
מַרְגִּיל אֶת לִבִּי בְּמָנוֹת מְדוּדוֹת שֶׁל כְּאֵב
שֶׁלֹּא יִגְלֹשׁ לִבְלִי הָכִיל.
אַחַר כָּךְ הִגִּיעוּ צְלָלִים נוֹסָפִים וּפְרֵדוֹת
וּמָנוֹת מְדוּדוֹת שֶׁל כְּאֵב
שֶׁעַכְשָׁו הוּא גּוֹלֵשׁ, עוֹלֶה עַל גְּדוֹתַי.
בַּשְּׁבִיל הָעוֹקֵף הַדָּרְבָּן טוֹפֵף, נִמְלָט
נִבְהָל מֵהַלְמוּת צְעָדַי
שָׁפוּף כּוֹנֵס אֶת קוֹצָיו, רַעֲמָתוֹ מִתְבַּדֶּרֶת, מִצְטַמֶּקֶת
מְמַהֵר, חוֹמֵק מִתַּחַת לַגָּדֵר.
אֲנִי כּוֹרֶה אֶת אָזְנַי אַךְ רַק
צְעָדַי הַהוֹלְמִים בִּכְבֵדוּת נִשְׁמָעִים
הֵדֵי צְעָדַי מִתְרַחֲקִים עַל הַשְּׁבִיל.

ניקוד: יאיר בן־חור

3 thoughts on “מנות מדודות של כאב / שאול פורת

  1. רחל בכר

    הצל עלול גם להעיב ולכן משהוא נעלם תיתכן תחושת שחרור,
    אלא שמאוחר יותר הגיעו צללים נוספים ובניגוד לצל האב הנעלם, גרמו לכאב לגלוש מעל גדותיו. כשהמנות המדודות היו רק עם לכתו של האב נשמר המפלס והכיל.
    והדרבן מכרסם גם כשהוא בשביל העוקף , קוציו הקשים המשמשים להגנה אישית ומשמשים להרתעה, מצטמקים ומשתופפים וכדי להגן על עצמו מפני הכאב הוא חומק מתחת לגדר, כי לדרבן יש את האופציה לברוח ולהתגונן..
    זה השלב בו מתקיים חילוף תפקידים בין הדרבן לבין הדובר. אשר כורה אזנו ( למילה כורה משמעות כפולה) להקשיב למתרחש אבל אז הצעדים מתרחקים. אולי רמז לניתוק רגשי ואולי השלמה.

    1. מוטי

      אהבתי את השיר ולא פחות מזה את התגובה, שהיא מופת של דיוק ,תמצות ויופי
      שאני יכול אולי רק לחלום עליהם בלילות משום שבימים אני שוכח את כל החלומות..:)

      תודה רחל.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *