שלושה שירים / יובל גלעד

  •  
  •  
  •  
  •  

 
*
בְּהֶרְצְלִיָּה
בְּוִילָה מְפֹאֶרֶת
בִּמְסִבָּה
לְחִלּוּפֵי זוּגוֹת
בְּדִידוּת מִזְדַּיֶּנֶת
עַל כָּרִיּוֹת
וְהוֹפֶכֶת לְחַיָּה
רַב־רָאשִׁית
מַזִּיעָה נֶאֱנֶקֶת
עֹנֶג וּכְאֵב
פֻּלְחַן חוּשִׁים
בִּלְתִּי אִישִׁי
נִכּוּר יָפֶה
מָחוֹל נוֹאָשׁ
שֶׁל חַיּוֹת
לְכוּדוֹת לָעַד
בִּכְלוּב תּוֹדָעָה
 
 
*
לַפּוֹרְנוֹגְרַפְיָה
יֹפִי בּוֹדֵד
שֶׁל סֶרֶט טֶבַע
בְּנֵי אָדָם
טוֹרְפִים וְנִטְרָפִים
מוּל מַצְלֵמָה
עוֹשִׂים תְּנוּעוֹת
רְבִיָּה עַל רֵיק
יוֹלְדִים רַק
כְּלוּם וּבְדִידוּת
 
 
*
בְּצָהֳרֵי הַיּוֹם
יֶלֶד רוֹאֶה
לָרִאשׁוֹנָה
נוֹפֵי פּוֹרְנוֹ
בְּטֶלֶפוֹן חָכָם
שֶׁל חֲבֵרָיו
וְהוּא מְגַחֵךְ
אֲבָל הָרֹךְ
אוֹזֵל מִפָּנָיו
כִּי לֹא יָדַע
עַד כַּמָּה הַמִּין
אַלִּים מִטִּבְעוֹ

ניקוד: יאיר בן־חור

15 thoughts on “שלושה שירים / יובל גלעד

  1. זיוה גל

    מעניין סדר השירים שמתחילים מהסוף. ונעים אחורה אל התולדה. בהתחלה יש תמימות וברגע שהיא נפגעת נפער פצע גדול. השאלה מי מרגיש יותר את הפצע ברגע שנעצרת התמימות או כשכבר הכול נעשה מכני ללא תחושות. החיה שבאדם לכודה בכלוב תודעה אולי לכן האדם תדיר מנסה לברוח ממנה ולהרגיש כמו החיה עצמה שלה כנראה אין תודעה.
    לאורך כל השיר מתקיים המחול הזה של האדם-חיה סך הכול יש בנו הרבה מן החיה – טורפים ונטרפים בצורה הרבה יותר אלימה והרבה יותר מוכחשת.
    השיר השלישי הוא הסוכרייה של העולם ההפוך שמצטייר לנו כאן. נולדים עם תמימות אבל היא תמיד נפצעת, נשכחת, לא מודעת ובמקרים מסוימים כבר איננה עוד.

  2. ארלט

    שירים רלוונטיים על מקומו של המין בחיי חברה שבה הבלעדיות בקשר המיני הפכה למיושנת והאהבה הובסה ע"י ניכור ובדידות. מה שנותר הם "נופי פורנו" ו"פולחן חושים בלתי אישי". שירים עצובים ומעציבים, קולטים במדוייק את רוח הזמן. תודה ליובל ולליריקה.

  3. אור

    נהדר! השיר הראשון עצר את נשמתי. פשוט מופתי, גם השני מאוד חזק ויפה.
    עם שורות כמו בדידות מזדיינת על כריות ויולדים כלום

    תמיד בפנטזיה יש את עיניים עצומות לרווחה של שניצלר
    ואז מגיעים לגבעת חלפון אינה עונה :/

    ובניגוד לחלק מהתגובות, לדעתי הבדידות אינה משום שהסקס לא מחובר לאהבה
    הוא לא צריך להיות מחובר לאהבה כמו שהוא לא צריך להיות מחובר להולדה
    הסקס לא עצוב, אבל אנשים עצובים עושים סקס

  4. אורנה ריבלין

    העוצמה שבאמת היא אגרוף בבטן הרכה במיוחד כאשר בורחים אל "חדרי בריחה"מפני שהאמת אודות הקיום האנושי השהמנוכר,האלים, השביר והבלתי ניתן לידיעה מראש,האמת הזו לא בורחת לשום מקוםובמיוחד לא אל "חדרי בריחה"…. תודה ליובל ולמערכת ליריקה .

  5. רחל בכר

    הרגשתי כמו מציצנית במציצן, על משקל גונב מגנב פטור.
    השיר השלישי נגע מאד ללבי .איך האור הבוהק של צהרי היום מסמא ובאותה מידה גם מבליט כל פגם.
    ביום בו לא נקשור אהבה ליחסי מין, אולי הבעייתיות שבהתבהמות תעלם ומוזר שהיחס להתבהמות הוא שלילי כאשר ניתן להסיק שיש לנו מה ללמוד מבעלי החיים..

    1. יובל

      אין כאן שום מציצנות, אולי את מציצנית, אבל אני משורר. גם התבהמות אין כאן, אלא במוחה של הקוראת.
      בדידות יש, זרות וניכור, ואפילו יופי בבדידות ובניכור.

      1. רחל בכר

        זה בדיוק מה שכתבתי, מה היתה ההרגשה שלי. לא התכוונתי לפגוע חלילה.
        אם התגובה פוגענית בעיניך, את מוזמן למחוק אותה.

        1. יובל

          זה בסדר. זה גרם לי לחשוב על השירים… זה אידיוטי לחלוטין להסביר שירים של עצמך ואני בדרך כלל לא עושה את זה, אבל הפעם משום מה זה חשוב לי, אז מילא. המשתתפים בשיר הראשון בעצם מנסים
          להיחלץ ממצב שאפשר לקרוא לו "קללת התודעה". ניק פיצולאטו בעונה הראשונה של "בלש אמיתי"
          התעסק בזה הרבה, בהקשר של מסורת פילוסופית ניהיליסטית. ולפיה התודעה המפותחת שלנו היא מעין טעות קוסמית, כלומר אנחנו יודעים, מנתחים ומודעים יותר מדי. וזאת בניגוד לחיות. כאן משתתפי האורגיה למעשה מנסים להיפטר מהתודעה (כאמור בסוף השיר) ולהפוך לחיות, אבל לא כהתבהמות (אולי גם) אלא יותר כשחרור מהתודעה. והתודעה היא היאחזות בחפצים, באני, בבני זוג, והאורגיה היא ניסיון (פתטי ועצוב, לטעמי, קצת כמו בWIDE SHUT EYES של קובריק, למי שראה) לצאת מהאני לעבר איזה כוליות (מינית ופיזית, כמובן, במקרה הזה).
          יתרון בעלי החיים על האדם, במידה רבה, הוא מה שהיידגר קרא לו "היות בעולם" (DASEIN, וSEIN זה להיות, ולא מה שעלול להשתמע בהקשר זה…). בעלי חיים חיים ויודעים. כשטיפלתי בחתולי רחוב והאכלתי שנים, וראיתי אימא חתולה עומדת ליד גורה המת, היא הסתכלה בי אבל ידעה יותר טוב ממני על חיים ומוות ומה שמתרחש. אנחנו, בקיומנו האטום, מאבדים את זה, מרוב תפקוד בורגני ומסכים וציות ומאמצי פרנסה וחדשות וכו'. התוצאה היא לופים מחשבתיים (גם בהקשר של צריכת רשתות חברתיות, כמובן) שמנתקים אותנו מהעולם.
          ולאוגניה – תודה על התגובה, באמת וולבק. כמי שקרא את כל ספריו ואוהב מאוד את יכולתו לאבחן סוציולוגית, גם את יחסי המין כסחורה חברתית (וזאת עם הרבה הומור ואפילו אהבת אדם וחמלה, מתוך העמדה המיזנטרופית הכועסת שלו) שמח על ההשוואה.
          אבל גם הטבע זדוני, ואין מה לתאר אותו כטהור או כמפלט. טורפים ונטרפים.

          1. יובל

            שורה אחת נעלמה, אחרי (פתטי ועצוב, לטעמי, קצת כמו ב
            התכוונתי לכמו ב-WIDE SHUT EYES המופתי של קובריק, למי שראה. המין כעולם אפל לילי של פנטזיות המתקיים בתת מודע של אשת הרופא הנכבד (טום קרוז).

          2. רחל בכר

            תודה יובל. על המאמץ. ירדתי לסוף דעתך גם קודם. אלא שהדחף הראשוני שלי היה לכתוב את התחושות שלי וכנראה שטעיתי.
            הרבה פעמים אני גם חושבת שבעלי החיים חושבים עלינו כמו שאנחנו חושבים עליהם והם בעלי תודעה מפותחת כשלנו.

  6. יובל

    תודה לאה ושיר. אכן ניכור ובדידות. הקיימים, אגב, גם בסלון הבורגני ובו תמונת הילד החייל הקצין,
    אבל במין בצורותיו האלה זה יותר גלוי. תודה גם רחל, רק השיר משווה בין טורפים ונטרפים בסרט טבע
    לפורנו, ולא לרביית חיות, שאינני יודע אם היא טהורה, יש בה אלימות, אבל מסכים שבני אדם
    הם בלי ספק גרועים מכל חיה.

  7. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    השיר מתאר את תחושת הניכור והבדידות אפילו הדבר שאמור לסמל את האהבה הפך לצורך בהמי, הפורנוגרפיה המגיעה לכולם אפילו לילד הקטן שיגדל ויאבד את יופי האהבה, שיר קשה המסמל את העכשיו , אובדן התמימות, הטכנולוגיה המביאה גם את השלילי, אובדן הרגש, הבדידות הניכור. השיר מביע את הכאב. אהבתי !! תודה

  8. רחל מדר

    מעניין שיש כאן השוואה לנשיונל ג'יאוגרפיק.
    מעניין שהמעשה נתפש כחייתי למרות שהחיות הן לגמרי טהורות במעשה הרבייה שלהן.
    הפורנו הוא רק מעשה אלים. הוא אלים כלפי אלו שמשתתפים ואלו הצופים בו. אבל אם צורכים אותו, מעבר לסקרנות ראשונית, סימן שהוא עונה על צורך אנושי שלא קיים בחיה.
    בכל מקרה, השירים יפים.
    אני אוהבת את השיר האחרון על הילד. נוגע ללב

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *