שירה

נקודה של כאב / יהורם גלילי

 
נְקֻדָּה קְטַנָּה פּוֹעֶמֶת
בְּקֶצֶב הַלֵּב,
מְחַכָּה עַד יַגִּיעוּ
צִירֵי הַכְּאֵב.
 
קַוִּים לְבָנִים מְרַצְּדִים
עַל מָסָךְ שָׁחֹר,
מוּל עֵינַיִם בּוֹחֲנוֹת שֶׁל
אָדָם בְּחָלוּק צָחֹר.
 
נְקֻדָּה קְטַנָּה פּוֹעֶמֶת
בְּקֶצֶב הַלֵּב.

3 תגובות

  • חגית בת-אליעזר

    יהורם, המשפט השירי "נְקֻדָּה קְטַנָּה פּוֹעֶמֶת / בְּקֶצֶב הַלֵּב." – מאוד יפה. תודה לך, נהניתי לקרוא.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    מרגישה בשיר כיון אחד של כאבי הלידה ומצד שני כאב הלב , אולי התקף ? האחד כאב שבסופו שמחה והשני. …אהבתי מאוד את השיר. תודה

  • מוטי

    אולי כדאי לקרוא בתשומת לב את ספר המתים והחיים הטיבטי. אפשר לומר שיש שם פרספקטיבה מאתגרת על מהם חיים ומהו מוות.:)

    אם המוות היה קיים באמת, אז איך זה עדיין מתקיימים חיים (לכאורה, במקום זניח וחסר חשיבות ביקום) במצב שנראה כאילו הוא בניגוד לכל הסיכויים האפשריים?

    בחמש מאות מיליוני השנים האחרונות היו לפחות שלוש השמדות גדולות, אבל גם אלו לא יכלו לחיים ואלו נמשכים ונמשכים ביתר עוצמה וגיוון כל פעם מחדש…לא הייתי אומר שהחיים הם נקודה. האגו הוא אולי נקודה, אבל האגו הוא לא חיים, האגו הוא אשלייה וכשהוא מת, לא קרה כלום. לא יכול למות מה שמעולם לא היה קיים באמת.

    אבל מה נותר? אם האגו הוא נקודה ( ואולי אפילו לא נקודה),הרי מה שנותר הוא כל מה שמעבר לאותה נקודה, שמכיל גם את הנקודה כאפשרות. אבל מהו הדבר המכיל גם את הנקודה וכל מה שמעבר לנקודה?

    שאלה טובה:)

    בכל מקרה,לא כדאי להסתכל בנקודות מרצדות בבתי חולים. כל דבר שמתמקדים בו גדל וכל דבר שמייחסים לו עודף משמעות גורם למשבר הזדהות ולחרדה. חרדה מתקיימת במקום שבו האדם מתמקד יתר על המידה בחומר ופחות במה שמעבר לו.(ברור שיש מה שמעבר לו,אנרגיה למשל) לכן חרדה שואבת אנרגיה והיא שואבת אותה מהסביבה המקיפה את האדם ולאחר מכן מהאדם עצמו. חרדה מנתקת את האדם מהמקור וכשאדם מנותק מהמקור הוא מוטרד מנקודות ומזוטות. זאת האמת, נראה לי:)

השאר תגובה