שירה

עצירה / רינת מצליח

 
אֶתְמוֹל הָרַכֶּבֶת עָצְרָה בְּתַחֲנָה
שֶׁבָּהּ אַהֲבוֹת לֹא עֹולוֹת
גַּם לֹא יוֹרְדוֹת.
הָיְתָה דְּמָמָה סוֹעֶרֶת
הַסַּפְסָלִים שָׁם קָפְאוּ
חִפְּשׂוּ אַהֲבָה.

ניקוד: יאיר בן־חור

3 תגובות

  • מוטי

    נו,זה ברור שלא הספסלים הם שחיפשו אהבה. מישהו כאן ראה אי פעם ספסלים שמחפשים אהבה?:)

    אבל מי שאיחר את הרכבת, ככל הנראה עלה על הרכבת הלא נכונה או שלא עלה בכלל על רכבת נוסעת (כמו בסיפור של לאה גולגברג על המפוזר מכפר אז"ר) או שמא הוא נהנה רק לבחון ולהסתכל על הדברים מבחוץ, מחוץ לרכבץת הזמן, השינוי האוספת אליה בני אדם ומרוקנת אותם,לעיתים מקיאה מתוכה. גם זה לגיטימי.

    לא בכל מקום מתגלה אהבה, לא תמיד היא אפשרית ובכלל, עדיין לא ענינו על השאלה מה זאת אהבה?
    עוד מילה שבני אדם התעסקו עימה כבר יותר מדי זמן, אלפי שנים ועוד יוסיפו לעשות זאת אלפי שנים נוספות (כי תמיד נולדים עוד אנשים לעולם ואהבה שלהם היא תמיד חדשה, תמיד טרייה, תמיד ייחודית.:)

    בכל אופן, על פי תמונת היקום המתוארת בשיר הקודם, העניין הזה של "הקפיאה" הוא די מובן. זה לא רק לקפוא מקור אלא גם לקפוא במקום, לא לנוע, לא לזוז. האהבה היא תשוקה ותשוקה היא תזוזה, היא תנועה מהירה ואינטנסיבית כל הכיוונים. האהבה קורנת וחלקיקיה חוצים ועוברים את המשטחים הקשים ביותר,מרככים אותם.

    יש כאן איזכור קטן וחביב לסיפור יעקב והסולם של המלאכים. אהבה היא לעיתים כמו הבטחה שהתממשה, אבל פעמיםפ רבות בני אדם יכולים למצוא עצמם נאבקים עם מלאך כל הלילה ומוצאים עצמם בסופו,פצועים וחבולים ושבורים.לעיתים הם יצליחו לחלץ משהו מהנצחי,שביב של אור שעימו ישחקו עוד זמן מה,ידליקו אש מחממת בלב, גם כשהשביב יפרח וייעלם ברגע לא צפוי. כדאי לדעת לשמור על הגחלת ולא לצפות לניסים או לסיוע או לעזרה ממקור לא ידוע. אדם שאהבה חסרה לו כל הזמן והוא מחפשנה מחוץ לעצמו ,כנראה פונה למקור הלא נכון. מי שמחפש אהבה אך ורק בעולם הצורות, בסופו של דבר צפוי אך ורק לצרות.(אחרי כמה תענוגות קצרי ימים).הכל חולף ורק הנצחי חי.(אפשר היה להסתדר בלי ההכללה האחרונה, אבל למה לא בעצם, טוב לסיים עם איזשהו ציטוט, אפילו אם הוא מאוד חלקי:)

השאר תגובה