בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
מִמְּעוֹן הַחֲרָדָה פּוֹרְחוֹת
הַנְּשִׁימוֹת
רַעַד מִסְתַּנֵּן מֵהֵיכַל
הַמְּצוּקָה.
רַק סֶדֶק דַּק
לַהִגָּיוֹן
חָרִיץ צַר
לַהַבְטָחָה
עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
לַצְּחוֹק
וּמִזְבֵּחַ
לָרֹן.
תודה מוטי.
מתפעלת תמיד מעומק קריאתך ומתגובותיך המעוררות אותי לחשוב בכיוונים חדשים..
רַק סֶדֶק דַּק
לַהִגָּיוֹן
חָרִיץ צַר
לַהַבְטָחָה
עוֹד יִבָּנֶה מִקְדָּשׁ
לַצְּחוֹק
וּמִזְבֵּחַ
לָרֹן.
לעיתים, אכן, זה כל מה שדרוש כדי לשנות את מסלולה של ספינה כבדה אל עבר יעד חדש לחלוטין מזה שאליו היא הייתה מכוונת לפני כן. "סדר צר להגיון, חריץ צר להבטחה".עולם הרגש הוא עולם כאוטי, שעלול גם להיות הרסני לעיתים באופן בלתי הפיך.יחד עם זאת מרבית בני האדם חווים את הסבל, חווים את הבלבול, הפחד, החרדה ויש להם בו זמנית גם את היכולת והכלים לצאת מהמצבים הללו, להכיל אותם, לכוון אותם.מכנים זאת התפתחות על ציר הזמן וזה ממש דומה להתפתחותם של בני ישראל החל מיציאת מצריים(ועוד לפניה|)ועד הגיעם אל המנוחה והנחלה,אל "ההבטחה","בארץ זבת חלב ודבש (שהתברר שהיא לא בדיוק זבת חלב ודבש כל הזמן ויש להיאבק כדי לשמור אותה כזאת:)
אין חוויה של סבל ללא עונג והנאה ולא חוויה של הנאה ועונג ללא סבל. בעולם התופעות הן באות בכפיפה אחת.
דבר זה צויין גם על ידי הבודהא כבר לפני אלפי שנים והיום המדע מתאר זאת באמצעות תיפקודם השונה של מגוון נוירוטרנסמיטרים במוח (או היעדרם או חסרונן אפשר לומר במידת מה).
איפה האדם בכל זה? היכן שהוא תמיד היה .בתווך, באמצע, בונה את עצמו מכל החומרים כולם, מהסבל, מההנאה, מהחיים, מהמוות.מלכד את הכל לכדי יצירה חדשה, הבנה חדשה, אופקים חדשים.המסע נמשך.
בְּבֵית הָעֶצֶב שׁוֹכְנוֹת
עֵינַיִם
בְּבֵית הַפַּחַד
לֵב
העצב והשמחה אמנם שוכנים בבתים נפרדים ,אבל המקדש מאחד את כל השמחה והצחוק ואת כל הרגשות החיוביים.
מקסים ומרגש
תודה צחי על קריאתך המושכלת.
איפה שיש קרן אור קטנה החושך נעלם ואיננו
תודה שיק. הצדק אתך והלוואי שנזכור זאת תמיד..
'התקווה – חיים, והחיים – תקווה', אומר פתגם צרפתי. וזאת למרות העצב, הפחד והחרדה הממלאים את חיינו. תודה, רחל, לך ולליריקה. אהבתי את שירך. נחוצה לנו מעט תקווה בשעה גורלית זו…
תודה ארלט.
אהבתי את התגובה והפתגם.
משום מה תגובתי מאתמול התפיידה.
אוהבת את מהות השמחה שבך
אופטימי למרות שמתחיל מן הכבד אל הקל
תודה גדולה מיקי. שמחה על תגובתך.
הכל יפה ומתומצת..
לברור לי, למה מזבח לרן. ד"ש לבני
תודה יותם בני מוסר ד"ש בחזרה.
מזבח לרון מהסיבה הפשוטה מנהג היהודים היה להביע את אסירות התודה בזבח ובמקרה דנן הצחוק והשמחה ראויים הם לציון שבהוקרה.
אופטימי ומקסים !
תודה ענבר.
יפה, מפתיע באופטימיות שלו.
תודה על השיתוף.
תודה לך על התגובה.
אני חשה שאת מתארת את המציאות הקשה שלנו והשפעתה על גופנו המותש
בכשרון גדול את מפייטת את המציאות הזו
תודה אוגניה יקרה.
ותודה על הפרגון והשיתוף בפייסבוק.
מודה שחששתי לקרוא שיר בשם שכזה.. אך לאחר הקריאה נותרתי עם חיוך מתחת לעיניים ובתוך הלב
תודה רחל על עצירה בזמן לחשיבה והתרגשות
מאחלת שההיכל של המצוקה יתכווץ לצריף ושמקדש הצחוק יבנה וישמש עלייה לרגל לכולנו.
אסתי תודה לתגובתך.
ואמן.
אריאלוש יקרה את תמיד מצליחה לרגש אותי בתגובותיך.
תודה.
תיאור נפלא של פחד, חרדה וגם שביב תיקווה. מאוד אהבתי, תודה
תודה לאה, על מילותיך.
מילים יפות
תודה לך יקר שלי.
די לסדק דק כדי לאפשר לאור לחדור פנימה.
נכון, האופטימיות צריכה רק רמז כדי לפרוץ.
תודה יקר שלי.
זה תיאור יפה ונכון של תחושה מוכרת: כשההיגיון אומר שיהיה שיפור אבל הרגש מסרב להאמין. בסןף בדרך כלל מתברר שההיגיון צדק.
תודה עדה'לה.
שיר נהדר המתאר בפשטות את כל הרגשות השליליים ולבסוף משאיר תקווה שיהיה טוב ושמח
לרגשות השליליים כח גדול והנטייה שלנו לאפשר להם להשתלט., אבל צריך לקרוא עליהם תיגר ולגבור עליהם.
תודה.