בוקי סריקי / רונית ליברמנש

  •  
  •  
  •  
  •  

 
לוּסִי מַבְלִיחָה
לְהֶרֶף בְּאִבְחַת בָּרָק
מְנֻצְנָץ בִּרְקִיעַ
הַיַּהֲלוֹמִים –
מְדַמְיֶנֶת
שַׁיִט בְּסִירָה בְּנָהָר עֲצֵי
מַנְדָּרִינָה וּשְׁמֵי
מַרְמֵלָדָה
אֲנִי
מַשְׁחִיתָה אֶת זְמַנִּי
לָרִיק –
הַבְלֵי
הַבּוּק נְטוּל הַפָּנִים
בּוּקֵי סְרִיקֵי פֵיס –
כּוֹזֵב
עֵינֵי הַקְּלַיְדּוֹסְקוֹפּ
שֶׁל לוּסִי אודוֹנֶל
כָּבוּ
הֶבֶל
הֲבָלִים
הַכֹּל –

11 thoughts on “בוקי סריקי / רונית ליברמנש

  1. רחל בכר

    "…עֵינֵי הַקְּלַיְדּוֹסְקוֹפּ
    שֶׁל לוּסִי אודוֹנֶל
    כָּבוּ…"
    תם עידן .
    אם הקסם של הקלידוסקופ יאבד, נגלה שאלה רק שברי זכוכיות צבעוניות, אבל נוח לנו להשתעשע וליהנות. .
    ממש כמו הלייקים בפייסבוק .
    אנו חיים במציאות מדומה שכזב תופס מקום בה של כבוד ומי שאין לו פייסבוק או אינסטוש פשוט לא קיים (לי למשל)
    גם השמים הזרועים יהלומים אבדו מזהרים,כיוון שאין לי את הכלים לזהותם.
    אכן הכל הבן הבלים.

    1. רונית ליברמנש ורדי

      במהלך שני תארים – השני והשלישי – חקרתי קבוצות דיון מקוונות, בארץ ובחו"ל. הרשת מאלפת ומרתקת. הפייסבוק זו אופרה אחרת 🙂
      והאינסטגרם לא מעניין אותי.
      תודה שהגבת.

  2. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    כן, גם לי ייחס אַמְבִּיוָולֶנְטִי לפייס , הרבה שונאת ולפעמים מחבבת…..בגדול מקווה יום אחד להניח לו אבל מצד שני ככותבת….מי ידע קיומי….תודה רונית.

    1. רונית ליברמנש ורדי

      הפייסבוק משמש אותי בעיקר ככלי לחיפוש… כלבה. עדינה. שתסתדר עם סופי החתולה 🙂
      משחיתה שעות לריק. וגם זו אופרה מרתקת – מישהם צריכים לכתוב מתישהו עבודות אקדמיות על הדינמיקה שמתרחשת בין פעילות, עמותות, הצלות, קנאות, שנאות, השמצות. ונטישות. המוני בני ישראל קונים כלבים יקרים. ומואסים בהם. ונוטשים כלבים בני עשר (!) ומעלה. כל מיני כאלה.

  3. מוטי

    לא הכל הבלים, לא הכל הבלים והבל בפייסבוק:) יש קבוצות למידה, קבוצות ייעוץ וכדומה. יחד עם זאת, מרבית האנשים אכן מבזבזים שם את זמנם. ובכן, לפעמים זה בלתי נמנע. זה חלק מהמטריקס, זה משהו שלופת את האדם באופנים שהוא לא יכול להיות מודע להם תמיד.(ממש כמו המזון שאנו צורכים ואוכלים, ממש כמו המוצרים שאנו רוכשים וכדומה) זה אכן "נורא" כאשר זה מעורר באדם את תחושת הבדידות ותחושת העצבות ואת תחושת ההשוואה ומרחיק אותו מהעצמי האותנטי שלו.(מלוסי ויהלומיה הרבים:) אבל מהו עצמי אותנטי?עצמי שאינו נזקק לפנים אחרות על מנת לחוש את עצמו ואת כל הפנים האחרות. ספר הפנים יוצר היבדלות, אבל על האדם לשאוף לאינטגרציה.

    בפייסבוק "האינטגרציה" שאנו פוגשים בדרך כלל באה לידי ביטוי בצליבות בכיכר העיר, ברכילוית, במחנאות, אם כי לפעמים אנו יכולים לפגוש במסת ההמונים כאשר היא מתגייסת לעזרת אדם זה או אחר במטרה לסייע לו בשל הגורל העיוור שהכה בו. לא תמיד זה נובע מחמלה כמובן, אבל הכיוון הוא נכון. מסת ההמונים יכולה להיות פרודוקטיבית או דסטרוקטיבית( השאלה מי מכוון את התנועה, האם יש שם חוכמה ברקע, שאינה בהכרח רק חוכמת ההמונים).

    פייסבוק פרצה לחיינו כתוצאה מהתפתחות הטכנולוגיה הדיגיטלית וכתוצאה מהרצון הכן של בני אדם להיות מקושרים,תופעה שהתקיימה תמיד (לאו דווקא בתקופתנו).השאלה היא כיצד בני אדם מקושרים?האם המידע שהם מוסרים אחד לשני באופן הדדי ולכל האחרים גורם להם לגדול ולצמוח או שמא להישאר במקום ולנוע במעגלים?. יתרה מזאת, האם המידע שהם מוסרים אחד לשני מעלה אותם למעלה או מוריד אותם למטה, לניוון, לתהומות? בפייסבוק יש הרבה פעילות ולכן ביזבוז אנרגיה רב. עודף המידע שמופיע לכל אדם בפיד עלול לגרום דווקא להתנתקות במקום לחיבור ולעיבוד אוטומטי של המידע ולכן לתגובות אוטומטיות ולא מכבדות (עבור האדם ועבור האחרים).

    מעבר כך, זה מעלה את רמת הגירוי של האדם ולכן מפחית את היכולת שלו להנות מדברים אחרים, שאולי פעם העריך הרבה יותר. מה השלב הבא אחרי פייסבוק? כבר מדברים על מציאות וירטואלית לחלוטין שבה בני אדם יפגשו בני אדם אחרים שבכלל לא ברור אם הם קיימים, מציאות שאותה הם יחוו ממש כאילו היא קיימת עבורם באופן שאי אפשר להטיל בו ספק (ויש אומרים שבכלל כל היקום שלנו הוא מציאות וירטואלית כזאת:)

    בסוף נמות, לכן אנו כל כך רגישים למה שנראה כבזבוז זמן. תמיד נראה לנו שיש משהו יותר חשוב שניתן לעשות עם הזמן, שאנו מפספסים משהו, שיש מקום אחר שבו הדברים הם יותר טובים, אחרים, מיוחדים, קלידוסקופיים, מרהיבים. בסופו של דבר הכל נמצא ומתקיים ברגע הזה,שהוא הנצח ובאשר לכל שאר הדברים, אל דאגה,הם יפסיקו להטריד אותנו,כשנמות.:)

    כל הכבוד ללוסי וליהלומים,אבל אני הולך להכין לי אספרגוס וברוקולי מאודה בשמן זית ומלח הימאליה (כרובית לא מצאתי,איזו באסה!:)

    1. תמי

      בסופו של דבר הכל נמצא ומתקיים ברגע הזה שהוא הנצח…

      תודה מוטי על כתיבתך
      ותודה רונית שהזכרת לכולנו את המרחב המתקיים , הוירטואלי, המדומיין והנוכח

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *