זונה / תמי קויפמן

  •  
  •  
  •  
  •  

 
אֲנִי לֹא מַכִּירָה
זוֹנוֹת.
אֲנִי אֲפִלּוּ לֹא מַכִּירָה
זוֹנָה אַחַת.
אֲבָל מְסַפְּרִים שֶׁבָּעִיר
יֵשׁ אִשָּׁה אַחַת
שֶׁאִישׁ אֶחָד קָרָא לָהּ
"זוֹנָה, זוֹנָה, אַתְּ לֹא סְתָם זוֹנָה, אַתְּ זוֹנָה שְׁחֹרָה מִי, מִי יִגַּע בָּךְ?"
אֲבָל
הָיוּ כַּמָּה שֶׁנָּגְעוּ
בָּהּ,
בְּזוֹ שֶׁקָּרְאוּ לָהּ
זוֹנָה. שְׁחֹרָה.
הִיא רָצְתָה. אָמְרוּ.
הִתְחַנְּנָה. אָמְרוּ.
גַּם זוֹנָה,
גַּם שְׁחֹרָה
וְגַם רוֹצָה
אָז שֶׁלֹּא נִגַּע?

ניקוד: יאיר בן־חור

18 thoughts on “זונה / תמי קויפמן

  1. אריק

    אמא שלי, אללה ירחמה, קראה לכל הנaים הנשואות זונות, כך בהאי לישנא היא גם הגדירה את עצמה כזונה.
    האם אהבה את אבי?
    האם שכבה אתו בגלל שפרנס אותה ואת ילדיהם?
    מעולם לא ירדתי לחקרי דברים ביניהם, אבל פעם אחת אף אני זניתי, השכר היה 50 שקלים [ לי זה היה הרבה מאוד כסף, אי אז..], נורא.

    1. תמי

      אריק, תגובתך מעוררת תחושות ומחשבות, עד כמה המילה זונה וההקשר שניתן למילה, והפועל לזנות הם מרחבים טעונים עבור כולנו
      תודה על תגובתך

  2. ריקי

    שיר חזק !

    לתשומת לבה של תמי קויפמן : המצ"ב הוא מדף הפייסבוק של loren milk

    חברות וחברים, קריאה חשובה לנושא בנפשנו!
    אני משתתפת באנתולוגיה לשירה המבטאת את הפגיעה העמוקה של נפגעי ונפגעות תקיפה מינית, בעריכת לורן מילק.
    זה נושא קשה ולא פשוט אבל חייבותים לתת קול לנשים ולאנשים שחיות וחיים בתוכנו בלי קול.

  3. yuval sasson

    מתוך הבלוג "שירי ילדים מקסימים"

    השיר : אמא של עומר

    אצלנו בשכונה

    אחרי הצהריים

    כל הילדים יוצאים לשחק בגינה

    האמהות יושבות

    ומדברות בינתיים

    גם אמא של עומר, הזונה

    מאיפה כולם יודעים שאמא של עומר זונה

    בלי לדעת אפילו מה זה אומר?

    כי עומר אומרת שככה אבא שלה קורא לאמא שלה

    ואבא שלה בטח לא משקר

    http://israblog.nana10.co.il/blogread.asp?blog=658882&blogcode=12001968

  4. רחל בכר

    "האיסור" לצרוך את שירותי הזונה נעלם כביכול בשל חמלה " וְגַם רוֹצָה אָז שֶׁלֹּא נִגַּע?" הרצון שלה מכסה על כל חסרונותיה והם לכאורה עושים לה טובה. לא מוזכרת התמורה שהיא מקבלת על השירות שהיא מציעה ולכן
    השאלה הנשאלת היא מי כאן הזונה הם או היא?

  5. מוטי

    זהו שיר על נפש,שהזהות שלה בעיני החברה מתקבעת. הנפש היא ללא גבולות, אבל החברה (יחידים בתוכה) היא בעלת נטייה לצמצם מאוד את הגבולות של הנפש. מתי זה הופך להיות טראגי באמת? כאשר הנפש עצמה שכחה שהיא ללא גבולות וקיבלה על עצמה את הדין. כאשר הנפש עצמה שכחה שהיא נפש. כאשר הנפש עצמה אינה מורדת ואינה מתריסה כנגד הכלא וסוהריו. הדוברת בשיר מבינה את הדבר הזה היטב ולכן האירוניה הגדולה והמרה שעולה מהשורות האחרונת בשיר.

    הרצון של האדם במגע אנושי, מיני, באהבה, שהוא דבר בסיסי בקיומו, הופך בבת אחת לזנותי בעיני החברה ויחידים בתוכה, שאף הם עצמם איבדו בתהליך את נפשם. לכל דבר יש מחיר, בייחוד כאשר מאמצים פילטרים מסוימים באופן קבוע להתבוננות בעולם ובאחר. בשיר ההזדהות היא בבירור עם "הזונה", עם הכאב שלה, עם האובדן שלה, שנרמז במילים הקטועות והמשפטים הקופצניים. האחרים אף הם עלובי חיים, דבר שאנו לומדים עליו מסגנון הדיבור, הגס, הבהמי, חסר הרסן. יחד עם זאת, זהו המצב האנושי פעמים רבות. בני אדם הולכים לאיבוד מכל מיני סיבות ומאבדים את תום ילדותם וקסמו. בלא מעט יצירות ספרות אלו הם בדיוק הנושאים, ההידרדרות הטראגית הזאת. האדישות שלאורה הדברים הללו מתרחשים. עם הזמן כל דבר נדחף בכוח לאיזושהי משבצת "ומוצא" את מקומו, שייתכן ולא יצליח לצאת ממנו עד מותו.(שבדרך כלל הוא טראגי, אלים או עלוב)

    מיהי ומהי אותה "זונה"? מה הסיפור שלה? היכן האדם שמאחרי "הזונה"? היכן התקוות שלו? היכן החלומות שלו? היכן האור הפנימי? מה עלה בגורלו של הילד הפנימי? מי חובק את הנפש הזאת באמת בלילות הכפור האינסופיים? בבדידותה הצורבת? נותן לה יד? מסייע לה לעלות מהבור אליו נפלה? נגד האובדן הזה והאדישות הזאת, השיר בא להתריס והוא עושה זאת מצויין. גם בתוכן,גם בצורה.

    1. תמי קויפמן

      מוטי, אני קוראת בעיון רב את תגובותיך לשירים שלי שמתפרסמים בליריקה ומודה לך על הדברים, ההתבוננות, הדיוק והכתיבה הרגישה.
      תמיד אני למדה מדבריך ומגלה בהם צוהר לעולמו של הקורא

      תודה שוב על תגובתך.

  6. רון גרא

    אהבתי מאד, זונה היא אדם, והיא זקוקה למגע אנושי, גם אם היא זונה וצבעה שחור שחור.רצונו של אדם כבודו. כתבתי הרבה על בדידותה של זונה, שמעדיפה לא לאכול ובלבד להאכיל חתוליה המרדפים כל העת בעקבותיה..גם יוסף חיים ברנר , נתן את משכורתו לזונה המהלכת שכורה על הגשר ומחלקת את גופה הבלה, תמורה טיפות ייש ופתותי לחם.

  7. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    שיר קשה, אפילו מצמרר ויותר עצוב שהוא בא ממציאות, אהבתי למרות ואולי בגלל…. תודה !

    1. תמי קויפמן

      תודה רון על תגובתך מאירת העין.
      התיאור שלך בדבריך הקצרים נותן תמונה נוספת לעולם זה של נשים העוסקות במכירת גופן.

      תודה על ההתבוננות

    2. תמי קויפמן

      לאה יקרה, אני קוראת את שיריך ואוהבת את כתיבתך שאף היא נוגעת בנקודות רגישות של כאב ויופי. תודה על תגובתך על השיר

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *