תלתלי פרא / ניקולא יוזגוף־אורבך

שִׂיחֵי רֹאשׁוֹ הַצְּפוּפִים
שֶׁטִּפַּחְתִּי בְּאֶצְבְּעוֹתַי לֵילוֹת אֲרֻכִּים
הִצְמִיחוּ תַּלְתַּלֵּי פֶּרֶא
מֵהֶם הֶאֱכִילַנִי וְהִשְׁקַנִי
כְּמוֹ הָיִיתִי יְחִדּוֹ.
כַּאֲשֶׁר חָדַלְתִּי לְבַקֵּר
יָבְשׁוּ הַתַּלְתַּלִּים וְקָמְלוּ
וְדָם נָבַע מְשֹׁרְשֵׁיהֶם וְנִשְׁפָּךְ
לְמִן הַקַּרְקֶפֶת,
דֶּרֶךְ מוֹרָדוֹת הַמֵּצַח
וְעַד לִמְבוֹא הָעֵינַיִם
עַד שֶׁפֶךְ תְּעָלַת הַדְּמָעוֹת
עַד שׁוּבִי לְחֵיק רֹאשׁוֹ
לְשִׂיחָיו הַצְּפוּפִים, כְּחַקְלַאי מְאֹהָב
שֶׁחָזַר לַעֲבֹד אַדְמָתוֹ נֶאֱמָנָה
עַד תָּשׁוּב לְהָנִיב פְּרִיָּה וְתַצְמִיחַ
תַּלְתַּלֵּי אַהֲבָתָהּ.

6 תגובות

ענבל אשל כהנסקי

דצמבר 3, 2019 ב8:33 am הגב

מפתיע ומרגש, יפה מאד.

אריק

דצמבר 3, 2019 ב9:32 am הגב

אהבתי מאוד. אם כי לדעתי הרחבת המטאפורה בשורות 10-13 קצת "עוצרת" את ה"סיפור" על החקלאי ואדמתו או על המאהב ושער אהובו.
אותי בין היתר השיר הזה שלח כמובן לסיפור שמשון ודלילה, אם כי בהיפוך מצמרר – המאהב הוא הנוטש ו"ממית כמעט" את האהוב, והסיום הטוב, ה- HAPPY END הכמעט הולידוודי.
כך או אחרת, שיר יפהפה.
– – – –