בְּבִידוּדוֹ
לְבָבוֹ יָשִׂיחַ
עַל חַיָּיו.
עַל אִי הַסֵּדֶר.
עַל שֶׁנָּטַע וְלֹא
קָצָר פֵּרוֹתָיו.
עַל מֵתָיו.
עַל זוֹ שֶׁנִּשְׂרְכָה
עַל אַחֶרֶת שֶׁאָהַב.
עַל הַזְּבוּבִים
הַפַּרְעוֹשִׁים
שֶׁמֵּרְרוּ חַיָּיו.
עַל דְּיוֹקָנוֹ הֶעָצוּב
הַשָּׁרוּי בַּכְּלוּב.
בָּא אֲבִיב
שָׁמַיִם אֵין שֶׁמֶשׁ
שַׁלֶּכֶת סְתָו שׁוֹרֶקֶת
מִשָּׁמַיִם נִשְׁמַע הַדִּין.
אֶרֶץ יְרֵאָה
הִלּוּךְ מָתוּן.
הוּא בְּיָד קְטַנָּה
חַמָּה
נֶאֱחַז בַּחַיִּים.
ילדים הם העתיד
הוּא בְּיָד קְטַנָּה
חַמָּה
נֶאֱחַז בַּחַיִּים.
שיר מרגש עד דמעות. בבידוד המשורר עורך חשבון נפש עם חייו שלא היו סוגים בשושנים. זבובים ופרעושים שמררו את חייו
אך היו גם אהבות, ולמרות שהארץ יראה, חוסר הודאות שמרחף על כולם נאחז המשורר ביד קטנה וחמה בחיים. מקסים
שיר נפלא של סיכום והתבוננות פנימה, התבוננות שנכפית על האדם בימים כמו אלה, ימי קורונה
השיר מתחיל בהרבה כאב ובדידות, יש כאן סוג של חשבון נפש, אולי בגלל המצב הקודר שבו אנו נמצאים, אבל למרות הכל השיר מסתיים עם אופטימיות, ביד חמה נאחז בחיים, שיר יפה ומרגש. תודה