עַל הָעַיִן
מַיִם
עוֹד לא רָוִיתִי,
תְּמָרַי
עוֹד לא גָּדַרְתִּי,
גְּפָנַי
עוֹד לא בָּצַרְתִּי,
תְּאֵנַי
עוֹד לא אָרִיתִי,
וּכְבַר
תּוכִי נִקְפַּץ.
בְּגַנִּי –
שְׂרָפִים אַחֲרוֹנִים
נוֹטְפִים לְחָשִׁים
אֶל תּוֹך הָאַיִן
עַל תַּפּוּחַ שֶׁכְּבָר לֹא אֶקְטוֹף.
2 תגובות
רחל בכר
שיר פסימי ומעורר תהיה, האם אי פעם נספיק להשיג את המטרות שהצבנו לעצמנו?
האם לא נפלה טעות בתמרי לא גדרתי, צ"ל גדדתי אות שאני טועה?
אריק
כמוני כרחל – גודדים תמרים, אלא אם כן בניגוד לכל שאר הפירות את עץ התמר גידרו מפאת סכנה..?
השרפים, מזכירים לי את השרף ששרף בגחלת אש את שפתי הנביא, או אוליי הכוונה לשרף הנוזל מהעץ עץ הוא נפצע? וידוע לנו היטב ששרף הוא גםשם לנחש גדול וארסי, והנה נחש הוא גם חלק מרכזי במאגיה, כישוף ואיום, הוא גם מי שגרם לעזיבתנו את גן עדן. כך גם מתברר מדוע התפוח לא ייקטף [אולי אגב, יש סברות שהפרי היה בננה ].
ארבעת הטורים האחרונים, המרפררים לסיפור גן עדן, לסיפור המיתולוגי הכי גדול של היהדות מבהירים את "היש" מול "הרצוי" שלא יקרה לעולם.
השיר הוא שיר "חקלאי" של בצורת, של תחושת "שרידה" והיעדר תקווה/הבטחה. אם כי בחיי אדם, זה שויתר כבר על אלוהיו והבטחותיו הכוזבות, המדבר הופך לשדה פורח, ונחש משמש כמקור לתרופות רבות מצילות חיים.