עורב מאוהב / ניקולא יוזגוף אורבך

  •  
  •  
  •  
  •  

 
עוֹרֵב מְאֹהָב
כָּבוּל לִשְׁחוֹר כְּנָפָיו וּלְמַכְאוֹבָיו.
אָזוּק לִבְדִידוּתוֹ עַל עָנָף עֵץ בְּהַר מְרֻחָק
מְעֻרְסָל בְּנַדְנֵדַת שָׁמַיִם אֲפֵלִים וְקוֹדְרִים
כְּגוֹזָל הַיּוֹנֵק מִשָּׁדֵי הַמָּוֶת.
הֲתֵדַע כְּאֵבוֹ, בְּקוֹרְאוֹ אֵלֶיךָ קְרִיאַת מָוֶת עַזָּה?
הֲתֵדַע שֶׁזָּעַק אֶת שְׁמוֹת אֲהוּבוֹ בְּכָל לְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
וְחִפְּשׁוֹ בְּכָל בּוֹר קֶבֶר פָּתוּחַ,
קוֹל חַיָּיו.

17 thoughts on “עורב מאוהב / ניקולא יוזגוף אורבך

  1. חגית בת-אליעזר

    יש לשים לב לכך, שהרוב המוחלט של שמות העצם – בזכר. הנקביות של "כנף" מסתווה בסמיכות "שחור כנפיו" ללא שם תואר שיחשוף את נטייתה הלשונית. אגב, "לשון" – גם היא מילה בזכר (ז"נ במילון), לדוגמה בביטוי "לשון נופל על לשון".
    הזכריות הגורפת של השיר הולמת את אווירת החומרה שבו, ומעצימה אותה.
    הסמיכות האחרונה – "קוֹל חַיָּיו" – מהדהדת "כל חייו", וכן את שירת הברבור, המסמלת את המוות הקרב ובא.
    הארוס והתנטוס מנצנצים במחרוזת הפנינים השחורות של השיר המהודק, המהוקצע הזה, אשר ראוי לניתוח פרשני רחב ומעמיק.

  2. רחל בכר

    "הֲתֵדַע שֶׁזָּעַק אֶת שְׁמוֹת אֲהוּבוֹ בְּכָל לְשׁוֹנוֹתָיו שֶׁל הַלַּיְלָה
    וְחִפְּשׁוֹ בְּכָל בּוֹר קֶבֶר פָּתוּחַ,
    קוֹל חַיָּיו."
    מרגש מאד,האם זו האנשה של רגשות? ואולי אנחנו אטומים לרגשות העמוקים של בעלי החיים.
    אני בטוחה שתרנגולת שהטילה ביצה "משתפת" את התרנגולות האחרות וכולן פוצחות בקריאות התרגשות.
    אני כמבט בטוחה בכך כי זה חוזר על עצמו מדי יום, אחרי שאני שומעתהאת ה"אנחות" של התרנגולת לפני ההטלה.
    אולי תחשוב שאני קוקו, אבל באמת מאמינה לשיח של הציפורים והחתולים משוכנעת במערכות יחסים, רגשות וכד'.

    1. איריס

      ניקולא יקר ,כה יפהפה השיר ,בעוצמות טהורות של רוח ואהבה פוסע אל הנפש .רוגש ומרגיש.
      מרגש בלב הצולל זעקתו באור כאב החיים .

  3. אריק

    קראתי לגמרי אחרת את השיר. בוודאי שיש בו מן העצב הנורא, אבל עצב זה הוא אינהרנטי לעורב ה"כבול לשחור כנפיו ומכאוביו", כלומר על פי השיר, מהותו היא שחור וכאב. האם בכבילה הזו, המהות הזו נובעת מהיעלמות אהובו או מהותית היא לו מעצם היותו עורב.
    השיר בשל הדגשה באמצעות חזרה על שחור, אפל, "יונק משדי המוות" [ אגב, ניקוד המילה הוא: שְׁדֵי ] חיפוש בלילה ובבורות קבר מייצר כמובן את תמונת "מלאך המוות" דווקא, ולא אוהב המחפש את אהובו ובשל כך הפך ל-מה שהפך.
    אינני רואה בשיר "אורחות חיים" של העורבים, אינני רואה בשיר "חברתיות", נהפוך הוא – הבדידות היא "שם המשחק". ודאי שיש בה אומללות רבה מאוד, אך עיצוב דמות העורב חותרת תחת "הזדהות" אתה.
    השיר כמובן יפה מאוד, כתוב היטב .

  4. אוולין כץ

    ניקולא, תודה, אהבתי מאד את השיר.
    אכן כמו שאביחי כתב, עבור רובנו השיר מביא זווית ראייה שונה על העורב.
    ערוץ הטלוויזיה הצרפתי הגיש אתמול תכנית מרתקת על התנהגויות שונות ולא ידועות אצל חיות.
    בין היתר נאמר שלעורב יש מוח זהה בגודלו למוחו של השימפנזה (יחסית לגודל גופו) ואינטליגנציה זהה לו ולילד בן חמש שנים.
    העורב ציפור חברתית. הוא מסוגל לשחק, לתקשר דרך סימנים וקולות. הוא מגלה אמפטיה אל האחר.
    רק בגלל היותו אוכל נבלות, תרבויות רבות קישרו בין העורב לבין המוות וכוחות אפלים.
    בספר מלכים א יז 6 עורבים מספקים מזון לאליהו הנביא.
    אצל עמים ילידים ביבשת אמריקה העורב יצר את העולם ואת החיים ומגונן על האנושות כולה.
    באחד משיריי אני מציירת תמונה אופטימית עם העורב:
    …. בְּפִנּוֹת צֵל קְטַנּוֹת הִשְׁכַּנְתִּי יוֹמִי.
    רָאִיתִי אָז אֶת הָעוֹרֵב יָצָא יָצוֹא וָשׁוֹב
    מִשְּׁמֵי הַשָּׁמַיִם אֶל הָאֲדָמָה הַחוּמָה,
    וְהִנֵּה כַּף רַגְלוֹ מָצְאָה לָהּ מָנוֹחַ וְשִׂמְחָה
    וּבְמַקּוֹרוֹ עֲלֵה זַיִת וּבְשׂוֹרַת שַׁלְוָה בַּפֶּתַח. מתוך, עקדת חוה.

  5. מרגו פארן

    את שירת העורב ואת אורחות חייו תארת כך שאני זוכרת את העורבים שפגשתי. התיאור חי כל כך ומזכיר את חיי האדם הקורא אל סביבותיו.

  6. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    יש הטוענים שעורב הוא החכם בעופות ובהבעת רגשות ולכן מאוד התחברתי לשירך היפה, תודה

    1. ניקולא

      תודה אביחי על תגובתך המרגשת שמח שאהבת.
      חשבתי שנדרש שיקום תדמיתי פואטי לעורב, שלא אחת, איננו מובן ונתפס כסממן למוות, בלא שהאזינו לו וידעו מה הומה נפשו.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *