לקום בעשר, סתיו / עודד פלד
לָקוּם בְּעֶשֶׂר וּכְבָר אוֹר מַכֶּה בַּתְּרִיסִים [דְּחִיפָה קַלָּה
וְהֵם נִפְתָּחִים] – עֵץ הַתְּאֵנָה מַמְרִיא עַל כֶּבֶל חַשְׁמָל
בֻּלְבּוּל עַלִּיז מְנַקֵּר בִּזְנָבוֹ מַקְפִּיץ רֹאשׁוֹ הַשָּׁחֹר
מִצַּד לְצַד בְּפִתְאוֹמֵי-תְּזָזִית – אָהּ בֹּקֶר, תְּכֵלֶת שָׁמַיִם
מְנֻמֶּרֶת לָבָן/שְׁיָרֵי אָפֹר, נוֹצוֹת עֲנָנִים, חַם יִהְיֶה –
עַכְשָׁו נֶאֱרֹז בְּמַחֲשַׁבְתֵנוּ נַעֲלֵי מַסָּע – הִנֵּה, בְּעִצּוּמָם
שֶׁל יָמִים אֵלֶּה, סַגְרִיר תּוֹדָעָה וְגֶשֶׁם אַיִן, נֵשֵׁב
בַּמִּרְפֶּסֶת נַאֲזִין לָרוּחַ נַאֲזִין לְצִפֳּרִים מְקַנְּנוֹת
בָּאֲמִירֵי עֵצִים – בְּכַרְכֹּב פִּנָּתִי יוֹנִים אֲפֹרוֹת-לְבָנוֹת,
עוֹרֵב שָׁמֵן שַׁחֲרוּר מִתְפַּנֵּק עַל תַּיִל –
אוֹ לִקְרַאת צָהֳרַיִם, גַּלְגַּל חַמָּה נִפְנֶה מַעֲרָבָה
מֵהַגְּזוּזְטְרָה [שֶׁצְּפוֹנִית הִיא] – רַעַד רוּחַ עוֹבֵר
בָּעַלְוָה, אַחַר-כָּךְ, בְּאוֹר צָהֳרַיִם עַז עֵצִים
מִתְכַּרְבְּלִים, פּוֹרְשִׁים לִתְנוּמַת חֹם – שָׁעָה מְעֻלֶּפֶת,
מִמַּעַל סִיעַת עֲנָנִים רַכָּה מְצֹעֶפֶת וָרֹד –
לִפְנוֹת עֶרֶב: תְּזוּזָה קַלָּה בְּעַנְפֵי הַתְּאֵנָה – מַגַּע
אֲוִיר זָהִיר, מְדֻיָּק בֶּעָלִים –
23.42: מְהוּמָה בַּעֲנָפִים עָלִים מְרַשְׁרְשִׁים
בְּחָזְקָה, צִפּוֹר שְׁחוֹרַת-כָּנָף מַמְרִיאָה וְחָגָה
טְרוּפָה סְבִיב עֵץ הַתּוּת –
כָּאן, בְּטֶרֶם נִסַּע, נֵשֵׁב בַּמִּרְפֶּסֶת עֵת קַיִץ
יֵאָסֵף אֶל מַמְגוּרוֹת זִכָּרוֹן, כִּמְנִיפַת זְמַן יֵאָסֵף
אֶל אֶרֶץ תְּנוּמוֹת, הִנֵּה מַשַּׁב רוּחַ רִאשׁוֹן מֵצֵל
עַפְעַפָּיו הַכְּבֵדִים, סְתָו –
9 תגובות
איריס אליה כהן
נפלא
לאה צבי (דובז'ינסקי)
תמונות נפלאות.
עודד ניב (ימקובסקי)
לעודד – מעודד. אתה עושה חשק לחיות וליהנות מהטבע
יובל
פסטורלה יפה, מעין תיעוד תודעה מתבוננת מרגע לרגע בטבע, תרגול תשומת לב לרחשי הטבע המשתנה
משעה לשעה, אם שמים לב. חסר לי במידת מה מתח בין ההווה הפסטורלי לאימת הקיום הקיים בחלק משירי פלד, למשל אלה העוסקים במלחמה. ועדיין, מדויק ויפה.
אריק
הפסטורלה , לפחות כמו שאני מכיר את המושג, מכילה בתוכה סימנים של הרס, חורבן, ניגוד לטבע "המושלם". זה לא קיים בשיר הנוכחי.
חנה תדהר
נהנית מהתיאורים ומהעברית.
אריק
בראש ובראשונה הקורא נפגש עם עברית יפהפיה, עם גאווה מלאה בשפה הרחבה, העשירה – העברית, ודוק – הישראלית לא ממש מתקיימת בשיר.
אחר כך, הקורא קורא טורי שיר ארוכים, איטיים, סיפוריים והם מלאים במידע של "יופי", של אסתטיקה המחברת את הפרוזה הפשוטה היומיומית [ למשל – דחיפת החלון, סוגריים ] והתוצאה – עץ תאנה ממריא על כבלי חשמל, או במקום אחר בשיר –
…[שֶׁצְּפוֹנִית הִיא] – רַעַד רוּחַ עוֹבֵר
בָּעַלְוָה, אַחַר-כָּךְ, בְּאוֹר צָהֳרַיִם עַז עֵצִים
מִתְכַּרְבְּלִים,
השילוב בין המטאפורות לבין השפה הרגילה, שילוב הסוגריים המרובעים או ציון שעה עפ"י שעון של 24 שעות בספרות, כל אלה מחוללים תמונת מציאות ריאלית, על אף התכרבלות העצים או העננים המצועפים בורוד – וכך אפילו צירוף מטאפורי זה: "מִמַּעַל סִיעַת עֲנָנִים רַכָּה מְצֹעֶפֶת וָרֹד – " לא הופך ל"קיטש" או לצעצוע פלסטיק זול בחנות של "הכל בדולר".
בהערה להערה של יובל, אשר תיאר את השיר כפסטורלה, כתבתי שהפסטורלה בדר"כ מכילה את זרעי אובדנה, אולי הבית האחרון בו מופיע הפועל "ייאסף" בעל הקונוטציות של מוות פעמיים [ האם יש רפרור לשירו של הנגיד "מת אב ומת אלול ומת חומם/ גם נאסף תשרי ומת עמם" ] ובואו של הסתו, אשר בסימבוליקה העולמית מבשר את בוא המוות [ אם כי באקלים שלנו, סתו מבשר בוא הגשם והחיים ], אולי באמת השיר פסטורלי, ויתכן שמחזוריות הטבע נדחקת לצד עקב פירוט שעות היום ותנועת האור/השמש .
כך או אחרת, זהו שיר אפי, זה שיר "טבע" המשלב היטב בין הגישות הרומנטיות אל הטבע ובין גישות ריאליות של המאה העשרים. אין בשיר "ניכור" ואין בו הזדהות בלתי נתנת להפרדה בין הסובייקט לאובייקט-הטבע.
שיר נפלא.
"
עדינה בן חנן
עודד יקר,
שיר טבע נפלא, עשיר בתיאורים יפיפיים שחלקם דרמטיים ועוצמתיים וחלקם כמו רישום עדין וזהיר.
ריקי דסקל
שיר יפה , מזיז את הנפש ואת התודעה . סתו בחלונות ובלבבי…