פעם… / בני אטיאס

  •  
  •  
  •  
  •  
 
‎חִפַּשְׂתִּי לָעוּף
‎בִּתְנוּעַת כִּשּׁוּף
‎אַלְמוֹנִי מְטֻוָּס
‎הִתְיַצֵּב בְּפָנַי.
  
‎וְאָמַר אֲנִי בּוֹרִיָאס
‎נְקֹב בִּשְׁמוֹ שֶׁל מָקוֹם
‎וְאָבִיא אוֹתְךָ אֵלָיו.
  
‎טֶרֶם אֹמֶר וּדְבָרִים
‎עָטַף אוֹתִי בִּכְנָף נְשָׁרִים
‎וְהִלְבִּישַׁנִי רוּחוֹת רְפָאִים
‎וְרִחַפְנוּ מְלֵאִים תַּעְתּוּעִים.
  
‎בִּשְׁמֵי הָאֵלִים
‎וְעַל פְּנֵי אוֹקְיָנוֹסִים
‎נַפְשִׁי גֻּלְגְּלָה בַּגַּלִּים.

ניקוד: יאיר בן־חור

4 thoughts on “פעם… / בני אטיאס

  1. אריק

    הלכתי וקראתי על בוריאס על מנת לרענן את זכרוני. אל הרוחות הצפוניות, איש זקן. הרפרור אליו ככוח "דמוני" המגיע בעקבות "כישוף" מענין מאוד. מזכיר קצת את הדעה הרווחת בחלק מספרי הפנטזיה, שהאלים מתפוגגים עת מפסיקים להאמין בהם, והנה בוריאס, אל הרוחות הצפוני הופך ל"נהג". וכמו בספר חנוך, הוא מלווה את הדובר בשיר לכל מקום, אבל לאף מקום שרצה הדובר [ הוא רצה רק לעוף ].
    יש מקום לתהות על "אלמוני מטווס" כאשר לבוריאס היו כנפי ענק והוא לא ממש נחשב ל"יפה" או ל"צעיר", אבל השיר הרי שר חלום נפשי עמוק מאוד של הדובר, בו הרוחות והמים הם מהות העולם.
    שיר מעניין מאוד. מצא חן בעיניי שאין בו באמת סיפור, מה שמדגיש את אופיו הסוריאליסטי, הפנטסטי [ כז'אנר ] החלומי.
    עם זאת אני נשאר עם תמיהה אחת – למה דווקא בוריאס? האם בגלל ש"מצפון תפתח הרעה" והנה השיר מציג את ההפך?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *