* / אמנה עריאן

  •  
  •  
  •  
  •  
 

‎לאחי הבכור הרוחני וחברי היקר, ניקולא יוזגוף אורבך

כְּמוֹ עֵץ וְשָׁרָשָׁיו הָעֲמֻקִּים
לֹא מִתְיַבְּשִׁים,
לַמְרוֹת הַשִּׁטָּפוֹן וְהַגֶּשֶׁם
הָרוּחַ לֹא יְגָרֵשׁ אֶת
שָׁרָשֵׁינוּ
אָנוּ זִרְדֵי הָעֵץ
אָנוּ הַשָּׁרָשִׁים
עוֹמְדִים בְּכָל הַסִּיטוּאַצְיוֹת
הַהִיסְטֶרִיּוֹת.
  
כַּמָּה קַל
שֶׁפַּרְצוּפְךָ יִבְגֹּד בְּךָ
בְּכָל פַּעַם שֶׁאַתָּה טוֹעֵן
לְקַשְׁיוּת.
  
בְּכָל פַּעַם שֶׁאָתָּה מְשַׂחֵק אֶת תַּפְקִיד
"הָאַמִּיץ"
כַּמָּה קַל
שֶׁשַּׁבְרִירִיּוּתְךָ מַתְחִילָה לִצְרֹחַ
בְּשִׂיא הַהוֹפָעָה הָעֲצוּבָה
שֶׁלְּךָ.

ניקוד: יאיר בן־חור

6 thoughts on “* / אמנה עריאן

  1. יובל

    שיר יפה. תיאור הטבע בבית הראשון יפה, וגם הצירוף "אנו השורשים/ עומדים בכל הסיטואציות/ ההיסטריות" – כי יש כאן מעבר מהיר משפה פיוטית לשפה דיבורית – "ההיסטריות" – באופן שיוצר חיכוך מפתיע.
    זה אותו חיכוך בין משלבי שפה שעליו הגיב המגיב אריק שאוהב להכביר מהידע שלו בתגובותיו, לפעמים עם טעם ופעמים רבות בלי, אבל זהו חיכוך יפה, גם אם פוגע בתחושת האהבה העצמית של המגיב הנ"ל, שכבר התרגל במהלך השורות הראשונות לתיאור טבע ופתאום נזרק לסיטואציה אנושית קשה – היסטוריות – גם אם בתיאור קצת אירוני.
    גם אינני רואה כאן שיר פוליטי אלא שיר לחבר. זה שהמחברת בעלת שם השייך כנראה למגזר הערבי והיא כותבת על שורשים, עוד לא הופך את העניין לפוליטי. זה שיר דיוקן, ו"שבריריותך מתחילה לצרוח" הוא צירוף מעט צועק אבל יפה.

    1. אריק

      נדמה לי, שמן הנימוס הבסיסי להגיב תחת התגובה שלי, ולהגיב לשיר בנפרד. למה המשוררת צריכה לקרוא את המחלוקת שלך אתי [ ודוק – אתי – אישית, מה קרה הגבתי רע לאחד משיריך? מצאת דרך ל"נקום" תחת הסינור של מישהי?]

      1. יובל

        נדמה לי שמן הנימוס להגיב לשירי משוררים בנימוס, – כלומר, לא לדחוף אגו ידעני/שכלתני לתגובות, להשוויץ בידע ספרותי על גבם של משוררים ומשוררות, אלא להשתמש באותו ידע בשום שכל וברגישות. אבחנות – כן, יהירות – לא. התרשמות – כזו או אחרת – כן, אגו של מגיב סדרתי חכם בעיני עצמו – לא. הדבר נכון גם לגבי שיריי באתר זה, כמובן.
        מה גם שלא מדובר ברצנזיה אלא במשובים קצרים או ארוכים שנועדו לעודד כתיבה (וגם לבקר, אבל בזהירות, שכן מדובר בפרסום שיר במרשתת, לא פרסום ספר שנועד מטבעו קבל משוב), והמשוב מטבעו רצוי, גם במרשתת, אבל בהבדלים ניכרים מרצנזיה, מסה או כל ז'אנר ביקורתי אחר (והדברים מיועדים גם למקליד הדברים).

        1. אריק

          לא שאתאמץ באמת לשוחח אתך, אבל שמח שהבנת את הפרנציפ – לא מייצרים שלל תגובות תחת התגובה לשיר, אלא נוזפים ישירות בכותב התשובה שלא אהבת.

  2. אריק

    בקשר לניקוד – אף פעם לא פגשתי את הצורה – לִמרות כשהיא מתפקדת כ- לַמרות.
    לגבי השיר הפוליטי הזה.
    הבית הראשון חוצב להבות עד שתי השורות האחרונות שמנמיכות אותו ויוצרות "באתוס" –
    bathos refers to rhetorical anticlimax—an abrupt transition from a lofty style or grand topic to a common or vulgar one—occurring either accidentally (through artistic ineptitude) or intentionally ](for comic effect) [ https://en.wikipedia.org/wiki/Bathos%5D
    שאר שני בתי השיר, לטעמי שילוב משלבי הלשון לא ממש מצליחים.

  3. רחל בכר

    העץ כמוטיב סמלי ושכיח מתכתב עם שירים מפורסמים בתרבות היהודית.
    לא ברור אם מדובר בעץ פרי או בעץ סרק ובכל זאת בני האדם מצווים להימנע מהשחתת עצים. העץ מעניק לאדם מטובו – צילו ופירותיו ולכן על האדם להתייחס אליו בחמלה ולחוס עליו .
    בשיר זה, העץ מעמיד במבחן את אונו, אינו תלוי באחר ולאור עברו, עמידותו אינה מוטלת בספק.
    אגב, האם נפלה טעות בניקוד במילה למרות?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *