כְּכָל שֶנָּדַד הַלַּיְלָה בִּשְנָתִי
הֵקַצְתִּי לְמַרְגְּלוֹת סוּפוֹת עִוְעִים
פָּרַצְתִּי אֶת כָּל הַמַּנְעוּלִים
וְכָל הַסּוֹרָגִים שֶסָּרַגְתְּ בִּפָנַי
לַיְלָה אַחַר לַיְלָה
יוֹם אַחַר יוֹם.
עִם בּקֶר מָצָאתִי עַצְמִי חוֹשֵש
שֶאֵלֵך עִם יוֹמי הַחוֹמֵק
וְאֶמְצָאֵךְ שוּב נְעוּלָה עַל בְּרִיחִים וּמַסְגֵּרִים.
חבל שהמערכת לא תיקנה את השגיאה בכותרת של השיר. שם השיר צריך להיות בדיוק כמו שנכתב בשורה הראשונה..
איתן , בשורה הראשונה כתבת יפה: " ככל שנדד הלילה בשנתי ". חבל שבכותרת מופיעה " השנתי " . עליך לתקן את הכותרת.
איתן, ריגשת אותי. מאחלת לך רק טוב בעשור התשיעי לחייך.
הערת הגהה – האם שם השיר הוא השורה הראשונה של השיר? אם כך יש להחליף את ה- ה"א ב-השנתי ל- בי"ת.
אלמנט "החדירה" של הגבר לאשה, לגופהּ על אף היופי האסתטי – סורגים שסרגת, אפוף ב"סופות עוועים" וככל הנראה לעולם אינו "סופי", כי "ואמצאך שוב נעולה…"
לפעמים השירים הללו מבלבלים מאוד. לכאורה יש בהם דיבור על הנמענת, האהובה אבל באופן שגרתי, כבר אלפי שנים, הגבר הוא עיקר העיקרים. האשה היא בת הד, בבואה לגבר.
מעניינת התקבולת של מנעולים וסורגים סרוגים ל"בריחים ומסגרים" [ חזרה שלישית על שורש סרג בשיר.]