לשכוח את שמי / רבקה רימון

  •  
  •  
  •  
  •  
 
אֲנִי רוֹצָה לְהֵאָבֵד
אֲנִי רוֹצָה לָלֶכֶת בִּרְחוֹבוֹת חֲשׁוּכִים שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדַעַת אֶת שְׁמָם
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ אֶת שְׁמִי.
 
כִּי הַנּוֹף שֶׁלְּיַד בֵּיתִי מֻכָּר לִי עַד זָרָא
וַאֲנִי מְזַהָה כָּל פִּסַּת סִיגַרְיָה
עַל הַכְּבִישׁ
פַּרְצוּפֵי הָאֲנָשִׁים הוֹלְכִים וְנִהְיִים דּוֹמִים לִי
וּבְתוֹכָם אֲנִי
 
רוֹצָה לְהַתְחִיל מֵחָדָשׁ
בְּלִי שֵׁם תְּעוּדַת זֶהוּת אַלְפֵי סִיסְמָאוֹת
בְּלִי תִּקְווֹת חֲלוֹמוֹת רְשִׁימַת כִּשְׁלוֹנוֹת
 
אֲנִי רוֹצָה לִשְׁכֹּחַ אֶת שְׁמִי.

ניקוד ועריכה: יאיר בן־חור

6 thoughts on “לשכוח את שמי / רבקה רימון

  1. שילה כהן

    השיר מאד יפה ומבטא הלך רוח שעלול להציף בני אנוש ביום זה או אחר של חייהם. דחף טבעי להתחיל מחדש- לאחר אובדן הזהות , וכל המשתמע מכך, בפרק הזמן של ההתפרקות.

  2. אריק

    כתבה כבר זלדה – לכל איש יש שם, ואז פרטה את כל שמותיו של אדם/אשה. אין לי מושג אם השיר הזה מרפרר לשירה של זלדה, אבל מנקודת מבט של השיר שלה, לא ברור איזה שם הדוברת רוצה לשכוח. ביהדות כמו בתרבויות אחרות השם שניתן לאדם אינו "סתם שם עצם פרטי", אלא הוא מסמל את תקוות וציפיות נותני השם ולעניות דעתי גם את האשה עצמה הגדלה ובוגרת סביב אותו "שם". מה גם ש-שם הוא כינויו של אלוהים, כשאין רוצים להשתמש ב"שמו" הבלתי ידוע או אחד משמותיו האחרים, שכן ידועים.
    מנקודת ראות זו, ועל פי השיר, המציג את "קטנות היומיום" מול הרצון למצוא הרפתקאות [רחובות חשוכים ] או רצון להזרה מוחלטת של העולם [ האם אני רואה כאן התיחסות לתפיסת העל-אדם הניטשיאנית, האדם היוצר מדי יום את עצמו מחדש ]?
    כך או אחרת, אינני מזדהה עם השיר הזה, גם בגלל שהוא מזכיר לי את גיל ההתבגרות, ובשל העובדה שאין בו העמקה מעבר לתלונה הבסיסית – משעמם לי! – ומחשבה ששינוי שם ישנה זהות טוטלית והכל ייראה אחר לגמרי.

    1. זיוה גל

      רק רציתי להעיר באופן כללי – שיר טוב לא נבחן אם הקורא מזדהה איתו אם לאוו. נקודה.

      לקריאתי, השעמום היא פרשנות שלך. ההפך הוא הנכון השיר מעמיק בשאלה של זהות.
      "המחשבה ששינוי שם ישנה זהות טוטאלית" – היא שוב להבנתי פרשנות שלך.
      למה צריכה להיות תשובה?
      השיר מעורר שאלות וספקות. איננו עונה עליהן.

      אז זלדה כתבה את השיר הידוע והנהדר.
      והנה, המשוררת עוררה גם אותו על ידי ארמז, מתרדמתו, גם אצלך.

      קיבלתי תחושה שאתה מדבר בשם היהדות, בקריאת שירה.
      השיפוט שלך בעיניי כמובן, לא שייך לשירה.

  3. רחל בכר

    אני מבינה את הייאוש המצליח להשתלט. אם אני הייתי כותבת שיר זה לא הייתי מוותרת על החלומות והתקוות.
    גם שיר זה הוא משאלה כך שלעניות דעתי חלומות ותקוות יכולים לשפר את הכאוס ,של הרצון לאיבוד הזהות.
    מקווה שהבהרתי את עצמי נכון.
    השיר יפה בעיני.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *