שירה

זה הכלב שלי / צביקה אלי סלע

 
זֶה הַכֶּלֶב שֶׁלִּי שֶׁמֵּת
כָּאן בַּחֹשֶׁךְ רַק אֲנִי וְהוּא וְהָאֵת.
לְמִי שֶׁצָּרִיךְ פֹּה הֶסְבֵּר:
כֶּלֶב מֵת לֹא שׁוֹמֵר עָלֶיךָ יוֹתֵר.
 
כֶּלֶב מֵת גַּם לֹא דּוֹהֵר שָׂמֵחַ כְּאִלּוּ כְּלוּם וְחוֹזֵר.
כֶּלֶב מֵת רַק מֵת, כָּאן בֶּחָצֵר.
 
אַגַּב, שׁוּם כֶּלֶב לֹא נוֹעָד לָשֵׂאת בְּמַפּוֹלוֹת חַיֶּיך
(גַּם לֹא, לְמַעַן הָאֱמֶת, יְלָדֶיךָ).
 
כָּל כֶּלֶב הָיָה פַּעַם מִן הַסְּתָם רַק גּוּר תָּם שֶׁהֶאֱמִין בְּךָ לַחֲלוּטִין.
הַאִם כְּלָבִים לְעִתִּים סוֹלְחִים?
 
אֲנִי יוֹדֵעַ עַל כָּל פָּנִים כִּי הַכֶּלֶב שֶׁלִּי מֵעוֹלָם לֹא הִרְהֵר בְּמוֹתוֹ, אוּלַי אַף לֹא בְּמוֹתִי.
אֶת הַמָּוֶת לִתְפִיסָתוֹ אָמוּר הָיִיתִי כַּמּוּבָן לְהַרְחִיק מֵאִתָּנוּ אֲנִי.
 
טִפְטוּף מַרְטִיב אֶת עֲלֵי הָעֵצִים סָבִיב בַּלָּאט.
אַךְ לִי עַצְמִי כְּמוֹ לוֹ כְּבָר לֹא אִכְפַּת.
בְּבוֹר שָׁחֹר הַלַּיְלָה אֶקְבֹּר אֶת כַּלְבִּי.
וְאָז בְּעָפָר לַח אֲכַסֶּה גַּם אֶת הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה הַהִיא
כְּשֶׁהֵבֵאתִי אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה עַל כַּפַּי לְבֵיתִי.
 
שֶׁלִּי הוּא הַכֶּלֶב הַזֶּה, שֶׁמֵּת.
וְשֶׁלִּי הַמַּחֲנָק הַזֶּה לְפֶתַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת.

ניקוד ועריכה: יאיר בן־חור

6 תגובות

  • רון גרא

    שיר חזק ,מרגש, על כלב טיפוחים שהובא כגור, ומת.והשאלות כמו:"האם כלבים סולחים?"….טפטוף מרטיב את עלי העצים(דמעות), וקבירת הכלב ועמו את התקווה ובכלל כלב מאמין באדונו, אולי יותר מאשר בני אדם.
    אהבתי מאד מאד.

  • תמי

    שיר מטלטל, הכתיבה בגובה העיניים נותנת כוח למילים. הימיומי נפגש עם העולם הרגשי הכמו מאופק.וכל כך כאוב.תודה על שירך

  • רחל בכר

    השפה היומיות מעניקה לשיר עצמה וכוח. כתוב בלי התייפייפות, מילים היוצאות מן הלב ונכנסות ללב.
    אני רוצה להאמין שהכלב כן מהרהר במותו, אחרת מדוע חרדת הנטישה? אני מייחסת להם אינטליגנציה רגשית גבוהה.
    שיר נהדר וכואב בכל נים.

  • לאה צבי (דובז'ינסקי)

    השיר מעורר בי הזדהות רבה וגעגועים לכלבתי האהובה, כתוב ברגש ובתיאורים יפים של יחס אדם לכלבו ולהפך, מאוד אהבתי. תודה

  • אריק

    מן המקובלות, שבעלי חיים מייצגים באומנות את היסוד הרגשי, הלא מודע, ה-חייתי אצל בני אדם. כך אני קורא את "הקינה על הכלב", כמו קינה על משהו בתוכי שמת לו לעולם ועד.
    מהו אותו דבר? אפשר לנסות לענות, אבל אין טעם באמת.
    מן הצד השני, הכלב שלי מת! הקינה על מותו קורעת לב. מי אשר גידל יותר מכלב/ה אחד, ואחת מתה, השניה הומתה, השלישית נדרסה, ובכל פעם נאלצתי להסביר לילדיי הגדלים והולכים מה קורה כשיצור חי ומלא אהבה הולך לעולמו.
    העתקתי את 4 השורות האחרונות כי הן משקפות בצורה העמוקה ביותר את בכי ילדיי באותה פעם בצער בעלי חיים, עת כלבתנו הומתה:
    וְאָז בְּעָפָר לַח אֲכַסֶּה גַּם אֶת הַתִּקְוָה הַטּוֹבָה הַהִיא
    כְּשֶׁהֵבֵאתִי אוֹתוֹ לָרִאשׁוֹנָה עַל כַּפַּי לְבֵיתִי.

    שֶׁלִּי הוּא הַכֶּלֶב הַזֶּה, שֶׁמֵּת.
    וְשֶׁלִּי הַמַּחֲנָק הַזֶּה לְפֶתַע שֶׁאִי אֶפְשָׁר לָשֵׂאת.

  • טל אדלשטיין

    הכלבה שלי נדרסה ונהרגה בערב שבת האחרון. אני מלאת רגשות אשם. השיר הזה מבטא היטב את מה שאני מרגישה.
    תודה.

השאר תגובה