סתיו / גיא חצרוני

  •  
  •  
  •  
  •  
 
יָצָאתִי לַמִּרְפֶּסֶת, שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת
אֶתְמוֹל הָיָה חַמְסִין
עֲנָנִים קוֹדְרִים מְשַׁיְּטִים מִדָּרוֹם
לְפֶתַע פֶּרֶץ רוּחַ חָרְפִּי
שִׁיר אָהוּב בּוֹקֵעַ מֵהָאָזְנִיּוֹת
אֲנִי עוֹמֵד בְּפִנַּת הַמִּרְפֶּסֶת
הָרוּחַ מַכֶּה לְלֹא רַחֵם
אֲנִי עוֹצֵם עֵינַיִם וּפוֹשֵׁט יָדַיִם לַצְּדָדִים
מְחַכֶּה שֶׁיָּבוֹא הַיּוֹרֶה וְיִשְׁטֹף אוֹתִי וְאֶת הַמִּרְפֶּסֶת
מַרְגִּישׁ שֶׁאֲנִי סֶלַע בְּרֹאשׁ הַר טְרָשִׁים חָשׂוּף
שְׁתֵּי טִפּוֹת עַל הָאַף וְהַקָּרַחַת
וּבְאַחַת
הָרוּחַ נִרְגַּע, הַשִּׁיר נִגְמַר, חָזַרְתִּי לְכָאן.

ניקוד: יאיר בן־חור

6 thoughts on “סתיו / גיא חצרוני

  1. אריק

    ארס פואטיקה חייכנית המנסה לברר את הקשר בין תופעות טבע, אימאז'ים תרבותיים וכתיבת שיר.
    ברור שהעמדה הסובייקטיבית לגמרי, ששנים ארוכות של "אבסורד" א-לה-קאמי לא הצליחו לבטל, סוגרת את השיר, ומייצרת רובד כפול משמעות – הרוח נרגע, כי הוא נרגע, או הרוח נרגע כדי ל"הרגיז" את הדובר.
    זה לא חשוב, זה ממצב את הטקסט כטקסט אנושי נטול הרואיקה מוגזמת האופיינית לשירה הארס-פואטית הישראלית.

  2. אוולין כץ

    שיר מקסים וכובש
    בטבורה של הסערה על רקע של רקיעים קודרים. תנועה רחבה של הגוף והנפש.
    התמסרות לפרץ הרוח עד נקודת הרגיעה עם סיום השיר ובנקודת העצירה.
    אכן כן, הידיים הפרושות לצדדים, העיניים העצומות הזכיר לי את התמונה הנפלאה שבסרט "הטיטאניק", תמונה שמעניקה תחושת ביטחון וריגוש עצום.

  3. זיוה

    אני אוהבת שירה שמפסלת את הנוף / את הנפש.
    הרגשתי את התנועה.
    לי זה הזכיר את איקרוס, ההתמזגות עם הטבע, השאיפה-
    ובמקביל
    היניקה של העצמי.
    וגם הזכיר לי מספר שירים שלי שכתבתי פעם (שונים לגמרי כמובן)

  4. רחל בכר

    התמונה בפינת המרפסת עצימת העיניים ופשיטת הידיים לצדדים, הזכיר לי את הסצנה בסרט "הטיטאניק" ההתמסרות למשב הרוח ונתזי המים, הרגשה של חופש מוחלט. רגע של אושר. גם השיר הבוקע מהאוזניות (אולי של סלין דיון? 🙂 )
    נהניתי משיר של האווירה, נסחפתי לחוויה.
    גם אני חזרתי לכאן.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *