ליל נישואיו / רחל בכר

  •  
  •  
  •  
  •  
 

6.10.2020

כָּל הַחֲנֻיּוֹת בַּתַּחֲנָה הַמֶּרְכָּזִית
הִקְדִּימוּ לְהַבְרִיחַ דַּלְתוֹתֵיהֶן
אֵין עוֹבְרִים
שָׁבִים אַיִן
רַק אֲנִי וּכְאֵבִי
נִשְׁעָנִים עַל זְרוֹעוֹת
צֶמֶד חַבְרוֹתַי.
בְּחִיר לִבִּי
נִשָּׂא הַלַּיְלָה
לְאַחַת, לֹא
יְכוֹלָה לַעֲצֹר
אֶת הַחֹשֶׁךְ מִסָּבִיב.

ניקוד: יאיר בן־חור

27 thoughts on “ליל נישואיו / רחל בכר

  1. הרץ

    "…רַק אֲנִי וּכְאֵבִי…." – האם כאבי הוא חתני הזמני? בו אתנחם?
    "…נִשְׁעָנִים עַל זְרוֹעוֹת צֶמֶד חַבְרוֹתַי…", הן מובילות אותי? לחופתי?
    פשוט מקסים ויפיפה, קורא בו שוב ושוב ושוב ומוצא עוד ועוד ועוד.
    אהבתי מאוד.
    תודה לך

  2. עדה

    תמונה יפה וברורה כל כך, כואבת כל כך. אפילו החנויות שהקימו להבריח את דלתותיהן משדרות את חוסר התוחלת.
    אני שמחה לקרוא בתגובות שזה היה מזמן, ושכבר לא כואב כך.

    1. רחל בכר

      תודה עדה.
      אכן זה היה מאד מזמן והתגברתי די מהר.
      הייתי כמו סוס שאינו מביט לצדדיו ונעולה על האהבה שבעצם דחיתי מתוך פחד, תמימות.
      היה קשה לי מאד להיענות לחיזורים ועבדתי על עצמי להשתחרר מזה.
      האפיזודה הזו פקחה לי את העיניים.

  3. רחל בכר

    תודה אריק על תגובתך המעמיקה.
    כתבתי תגובה ארוכה שנעלמה לי פתאום.
    יש מקום חשוב לתחנה המרכזית בשיר, זה היה מקום שקט שכמעט ולא היתה בו תנועת אנשים, פרט לשעות הבוקר.
    תוך כדי הליכה כדי לשחרר את הכאב הגענו למקום שהלם היטב את תחושתי. חשוך, נטוש ומדכא.
    ואם לחפש סימליות, התחנה כבר שבקה חיים ואיננה קיימת, פרט לשם שדבק במקום.
    רחוב מקביל "גנב" לה את הכתר והעסקים פרחו בו, כמו גם תנועת האנשים הערה.
    חלום שחלמתי ימים מספר לפני החתונה, גרמו לי לתהות מה פשרו והתברר כנבואה .
    לא זוכרת כיצד הגיעה הידיעה לאוזני יתכן חיפשתי אחרי קרובי משפחתו בדרכם לחתונה.
    (כידוע אז לא לכולם היתה מכונית).
    על כל פנים זה היה יום מכונן שבו ירד לי האסימון שלפעמים אנחנו רק פיונים בלוח של אלוהים.
    הבחור נישא לבחורה זרה על מנת לזכות באזרחות זרה, אך בינינו לא היו יחסי זוג כי אם אהבה אפלטונית הדדית.
    אני מופתעת שאני משתפת אותך בפרטים, אך הסיפור חי בי כאילו לא עברו מאז מעל 40 שנה.

    1. שולה ניסים

      הכאב עובר, רחל.
      מוכרת לי החווייה של לאבד את האהוב ( לתמיד, ככל הנראה ) כשהוא נישא לאחרת.
      אוהבת את השיר.

    2. אריק

      תודה על התגובה הזו. היה לי ברור שיש ענין ביוגרפי חזק בשיר, אבל, הכי אהבתי בו את הידיעה העמוקה, למרות שברון הלב, שיהיה אור.
      תודה

  4. עירית שקל

    שיר של אוירה
    אוירה של כאב .מצד שני
    בית הנתיבות נותן לי גם תחושה שהכל נוסע וחולף ומתחלף….
    אמנם עכשיו חושך לה בנשמה
    וזה הכאב
    אבל אולי יש גם פתח לתקווה…
    ואולי זה רק בראש שלי

    1. רחל בכר

      עירית יקירתי, את צודקת. מה שנראה ברגע מסוים כסוף העולם, מתברר שהוא פתח להזדמנויות חדשות.
      תודה על תגובתך.
      מתגעגעת.

  5. אריק

    קראתי ונסיתי לראות את "אתר ההתרחשות" .
    אצלי בראש יש שני דגמים של תחנה מרכזית – גדולה והמונית, מלוכלכת תדיר, רעשנית מאוד כמו בירושלים ובתל אביב, או קטנה, צפופה, מטונפת ומסריחה כמו למשל ברחובות או בנתניה.
    על הרקע הזה מתקיים אירוע הכאב ולו שתי עדות – בחיר לבי כנראה בחר באחרת.
    מבדיקה עולה שבשיר יש: אני – צמד חברותיי- בחיר לבי [הוא ] – אחת [היא ], או אני-אתן-הוא והיא, כלומר מערכת שיח שלמה, או מערכת תודעות שלמה, וכל המערכת הזו מתכנסת בלילה אחד בתחנה מרכזית ריקה לגמרי.
    למה דווקא שם?
    מה מסמלת תחנה מרכזית – שינוי, מעבר, פגישה רומנטית [ בטח בירושלים, אני מניח שרבים מבני הקהילות הדתיות-החרדיות מסכימים להפגיש את הזוג לפני החתונה שם, בגלל ההמוניות והיעדר "מקום פרטי" בו אי אפשר לפקח עליהם ]. פער נוסף הוא איך "בחיר לבי" מצא אחרת, האם זה מזכיר סוג סיפורים ידוע על אהבה ועל שידוך מרסק אהבה? קשה מכך, כרגיל וכתמיד הגבר הוא הסיבה לכאב.
    מדוע בחיר לב הדוברת בחר אחרת על פניה? האם ידע בכלל שנבחר על ידי לבה?
    הסיום הדרמטי, הצעקני משהו והקלישאתי מעט – לעצור את החושך – דווקא מסמל, מבחינתי תקווה, כי אחרי החושך בא האור.

    1. רחל בכר

      תודה אריק על תגובתך המעמיקה.
      כתבתי תגובה ארוכה שנעלמה לי פתאום.
      יש מקום חשוב לתחנה המרכזית בשיר, זה היה מקום שקט שכמעט ולא היתה בו תנועת אנשים, פרט לשעות הבוקר.
      תוך כדי הליכה כדי לשחרר את הכאב הגענו למקום שהלם היטב את תחושתי. חשוך, נטוש ומדכא.
      ואם לחפש סימליות, התחנה כבר שבקה חיים ואיננה קיימת, פרט לשם שדבק במקום.
      רחוב מקביל "גנב" לה את הכתר והעסקים פרחו בו, כמו גם תנועת האנשים הערה.
      חלום שחלמתי ימים מספר לפני החתונה, גרמו לי לתהות מה פשרו והתברר כנבואה .
      לא זוכרת כיצד הגיעה הידיעה לאוזני יתכן חיפשתי אחרי קרובי משפחתו בדרכם לחתונה.
      (כידוע אז לא לכולם היתה מכונית).
      על כל פנים זה היה יום מכונן שבו ירד לי האסימון שלפעמים אנחנו רק פיונים בלוח של אלוהים.
      הבחור נישא לבחורה זרה על מנת לזכות באזרחות זרה, אך בינינו לא היו יחסי זוג כי אם אהבה אפלטונית הדדית.
      אני מופתעת שאני משתפת אותך בפרטים, אך הסיפור חי בי כאילו לא עברו מאז מעל 40 שנה.

  6. רחל בכר

    תודה לאה, עפרה, אריאלה, צחיאל עד תגובותיכם.
    זה היה רגע מכונן ומפתיע.
    תודה לכן גם רונית וענת, שמחה שאפשרתן לי את פרסום השיר. גם ליאיר על הפיסוק שתרם להבנת השיר.

  7. אריאלה רומנו

    רחל כמה כאב במעט מילים.
    תוהה מאיין הכאב העצור הזה…
    את תמיד מצליחה לדייק במילים …
    כל הכבוד!!

  8. לאה צבי (דובז'ינסקי)

    רחל יקרה, שיר כל כך חזק, קראתי מספר פעמים , במעט מילים יצרת עולם שלם וכואב. תודה

    1. שלומי רומנו

      מזדהה כל כך עם הכאב בשיר ויחד עם זאת הוא כה תמציתי במילותיו כה עצור ומאופק וזה כל היופי מצליח לחדור אליך למרות שהוא קצר ותמציתי הוא חודר ועמוק.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *