שירה

ואם מלאך המוות / זיוה גל


יְהֵא יָפֶה כְּמוֹ גייזר הַפּוֹרֵץ מֵאֲגַם הַבַּרְבּוּרִים
בִּכְּנָפַיִם צַחוֹת
הַמֵנִיעוֹת אֶת הַמַּיִם,
וּצְוַאר הַבַּרְבּוּר מִן הַדְּמוּת שֶׁל מודליאני,
הַאִם אֵלֵך אֵלָיו בְּנֶפֶשׁ חֲפֵצָה
מְלֵאַת הַעֲרָצָה?

21/7/2013

7 תגובות

  • רחל בכר

    רעיון טוב שאפשר לאמץ.
    ואולי הוא באמת רך וחומל ורק הפחד מפני השינוי גרם לו עוול.
    דימויים מקוריים, אהבתי.

  • אריק

    לא יכלתי שלא להתיחס לשירו של ביאליק "ואם ישאל המלאך". אף ביאליק, לא ראה במלאך המוות את האייקון הפוסטמודרניסטי השואב כוחו מפולקלור גותי מסונתז לימינו, אגדות האחים גרים וציורי המגפות של ימי הביניים. ביאליק ראה בו "מוודה" הכופה מבט בלתי אמצעי ובלתי משוחד בחיי כל אדם.
    אשר על כן, התמונה היפנית-משהו – רישום צורת המלאך מזכיר ציורים יפניים עדינים מאוד על נייר אורז ,אפילו מודליאני הוא המקור, אבל מי שראה ציורי עגורים יפהפיים יראה מייד את הקישור החזק שבשיר אליהם,- רומזת אןל האסתטיקה הגדולה שבמוות, והרצון למות בשל אותה אסתטיקה או למצער, לחבור אל יופי זה בשיטוטיו.
    הארמז לשירו של ביאליק "ןאם ישאל המלאך" של ביאליק [מכוון ואם לא מכוון] יוצר דיאלוג תרבותי מרתק בין שתי תקופות היסטוריות שלמעלה ממאה שנים מפרידים ביניהם, וכן גם עולמות שלמים של לשון, למשל, תמונות אייקוניות, אימא'זים אחרים. השיר מוכיח שבעולמה של הרוח ושל האמנות זמן הוא מרכיב חסר חשיבות.

    • זיוה גל

      טוב, הקריאה שלך מרתקת ועשירה בידע, נהניתי לקרוא!

      השיר פרץ בעקבות התבוננות בגייזר והדמיון השלים את התמונה
      זה קורה לפעמים:)

      תודה רבה, אריק

השאר תגובה