שירה

שלושים ושתיים. גיל / תות הרמס סאטורי

שלושים ושתיים. גיל / תות הרמס סאטורי

מתוך מחזור-שירים

שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם. גִּיל הַלֵּב. כִּמְעַט
שְׁלֹשִׁים וְשָׁלֹשׁ. בְּגִילְךָ הִלֵּךְ יֵשׁוּעַ עַל
מַיִם כְּשֶׁעוֹד הָיָה צָמָא לִדְבָרִים כְּגוֹן מַיִם.
אָז שָׁטַף הַדָּם וּמִלָּא חֵמָה כְּמוֹ רוּחַ רָעָה.
הַגָּמָל עָבַר בְּקוֹף הַמַּחַט שְׁעָרִים נִנְעֲלוּ
כְּתָרִים נָפְלוּ. אֶצְלְךָ זֶה אַחֶרֶת.
קֹדֶם הַיֵּאוּשׁ אַחַר כָּךְ תָּבוֹא פְּרִיחָה מְאֻחֶרֶת.

ניקוד: חני צפריר

המשורר כותב על "גיל הלב", וגם על הספקים; על אי-הישגים. מקס וֶבֶּר ב"האתיקה הפרוטסטנטית ורוח הקפיטליזם", טען כי שומה על האדם לרַצות ללא הרף את האל באמצעות הישגים. ללא ספק, האתיקה הפרוטסטנטית בכלל והקלוויניסטית בפרט, גורסות שהזמן שאנו מקדישים להרהורים, לחשיבה, למנוחה, הוא זמן בטל. לפי הגישה הזו, שאיננה מאפשרת ליהנות מן הכאן והעכשיו, אין לדעת מה תהיה התולדה של היאוש – התבוססות ביאוש הקיומי או שמא פריחה מאוחרת.

השאר תגובה