קנאת סופרים / עודד בן – דורי
אֲנִי מַאֲמִין בַּמִּלִּים שֶׁלְּךָ
כְּשֶׁהֵן מַחְלִיקוֹת בְּטִבְעִיּוּת
עַל הַלָּשׁוֹן
הָאֲרֻכָּה
שִׁבְעִים שְׁרִירִים מִשְׁתַּתְּפִים
בְּתַהֲלִיךְ הַהֲגִיָּה שֶׁל מִלָּה
בּוֹדֶדֶת
הַמִּלִּים מְרַחֲפוֹת סְבִיבְךָ
לְלֹא מְאַמֵּץ
הַכְּבִידָה לֹא פּוֹעֶלֶת
אַף שְׁרִיר לֹא זָע
וּבְכָל זֹאת
הֵן יוֹצְאוֹת מִמְּךָ
הַמִּלִּים
מְאֹרָע בַּתּוֹדָעָה הָאֱנוֹשִׁית
אֵין קִצּוּרִים
אוֹ דֶּרֶךְ לָצֵאת מִזֶּה
אַתָּה יוֹדֵעַ
לִבְרֹא עוֹלָמוֹת
שֶׁלֹּא מְצַיְּתִים
לַחֻקִּים הַיְּדוּעִים
מִלִּים מְקַשְּׁרוֹת
שָׁמַּיִם
לֵמַּיִם
וַאֲנִי תּוֹהֶה
אֵיךְ לֹא כָּתַבְתִּי אֶת הַשִּׁיר שֶׁלְּךָ
קֹדֶם
ניקוד: חני צפריר
מיהו ה"אתה" בשירו של עודד-בן דורי? האם הכוונה למשורר אחר, שעלה בידו לכתוב את "השיר הנכון" ולעורר קנאת סופרים? או שמא ה"אתה" הוא אלוהים, שברא את העולם ב"עשרה מאמרות". וייתכן שהמשורר פונה אל עצמו במילות דרבון: להמשיך לשורר, להמשיך לברוא עולמות
מקסים. מדי פעם כשאני פוגשת שיר שמאד מדבר אלי אני חשה את התחושה הזאת של – וואוו… זה בדיוק מה שרציתי/התכוונתי/חשבתי לכתוב ועדיין לא מצאתי את המילים הנכונות.
הקסם שבכתיבה שבאה מתוך העצמי הבלעדי הוא הלוז של השיר… כל משורר או משוררת יודעים זאת היטב.
הכותרת עוררה את סקרנותי… ולעניות דעתי – הסיום הוא אכן גולת הכותרת של השיר כולו.
אתה מוביל אותי במעין הערה שיש בה אפילו הומור למשהו הרבה יותר רציני. תודה לך.
שיר יפה ונושא מעניין
אני מאמין שהכוונה היא לילד שהוגה מלים לראשונה, או ממלמל הגאים ותנועות בניסיון ליצור מלים. התהוות השפה אצל פעוטות היא עניין מרתק, לא פחות מלראות איך העולם עצמו נברא ( ואולי זו מתנת ההורות לנו, אפשרות להציץ על מלאכת הבריאה דרך ילדינו).
נהנתי לקרוא 🙂
איציק.
תודה רבה, איציק. הפרשנות שלך מוכיחה לי שוב (כאילו הייתי צריך להוכחה) שהשיר, אחרי שנכתב, חכם יותר ממני.
הכותרת של השיר עוזרת מאוד להבין אותו
זאב, האבחנה (וההבחנה) שלך דקה מאוד. השיר מתחיל עוד קודם, בכותרת, שמזניקה אותו בעליה (מזל שלמדתי נהיגה).
והסיום ממש מחנה אותו ברברס:)
המשורר בורא עולמות "יש מאין."