* / שרה וינשטיין

  •  
  •  
  •  
  •  

* / שרה וינשטיין

בֵּין שְׁתֵּי מַרְאוֹת סְדוּקוֹת,
כִּמְעַט מַצְלִיחָה לְהַיְשִׁיר מַבָּט,
לְהִתְפָּרְקֻיּוֹת בָּבוּאָתִי
מִשְׁתַּקְּפוֹת
בַּשְּׁבָרִים
הַמְּשַׁכְפְּלִים אֶת הַהַחְזָרָה
עַד אֵין סוֹף.
לְרֶגַע,
יִחַלְתִּי לִהְיוֹת גּוּף שָׁחֹר
בּוֹלֵעַ אֶת אוֹרְךָ
עַד אֵין סוֹף

ניקוד: חני צפריר

מראות. מראה מישורית, קמורה או קעורה. מה קורה כשהמראה סדוקה? היא מפצלת את בבואתה של המתבוננת לאינספור השתקפויות או "שברים". מבעד לעין המתבוננת משתקפים פגמים משוכפלים, משתברים, ובעקבותיהם איווי לאיון בדמות גוף שחור, אטום, שאינו מחזיר אור כי אם בולעו.

7 thoughts on “* / שרה וינשטיין

  1. אוולין כץ

    שיר מאד מעניין ומקורי. אהבתי מאד את המעבר לאני של המשוררת שרה וינשטיין שמייחלת רק "לרגע" . רגע, מילה אחת שמביעה כל כך הרבה .

  2. חמוטל

    קצר ואפקטיבי, מכיל המון. הסוף טוב ומפתיע. אהבתי את המעבר מרגע אישי כל-כך, של התחבטות עם זהות עצמית, לעיסוק במערכת יחסים, ועוד אחת שנשמעת כחשובה מאוד בחיי הדוברת. והטוטאליות הזאת – יש בה משהו סקסי (אם כי כן, קצת מטריד).

  3. עמירם לורד

    טשטוש הרסיסים, חושך המשוכפל בין המראות השבורות עד אין סוף, עד אין הגוף. לנפש יש את המבט גם כשהיא נפרדת מגוף.
    הנפש משתחררת בשיר נפלא זה עם סימן שאלה עד אין סוף.
    שרה כל הכבוד לך. שברת אותי לרסיסים. את נהדרת.

  4. תפארת ברגר

    שיר אמביוולנטי, לא ברור אם האהבה בו טוטאלית או קצת זדונית. הדוברת רוצה לבלוע את אורו של האהוב או לשמור אותו
    רק לעצמה. החידתיות הזאת שומרת על מתח מעניין

להגיב על יעל משה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *