שירה

גֶּשֶׁם / חנה טואג

גֶּשֶׁם / חנה טואג

אֶתְמוֹל יָרָדָה בִּתִּי בִּסְעָרָה אֶל הַגַּן
לִבְכּוֹת אֶת אַהֲבָתָהּ
וַאֲנִי אַחֲרֶיהָ בַּלַּיְלָה
עִם הַמְּעִיל וְהַצָּעִיף בְּלִי
נַעֲלֵי בַּיִת
עִם הַבְטָחוֹת בְּלוּעוֹת בָּרוּחַ
אַחַר כָּךְ בָּאתִי אֵלֶיךָ שׁוּב
הוֹמָה מִגֶּשֶׁם
אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת
וְאַתָּה שֶׁשְּׁנָתְךָ מְדוּדָה
וַחֲלוֹמוֹתֶיךָ קְצוּבִים
מֵאַנְתָּ לִהְיוֹת מֻפְרָע בִּי
וְאֶצְבְּעוֹתֶיךָ הָיוּ
לָשׁוֹת בִּי גֻּמָּה
אַחַר גֻּמָּה
כָּחֹל וּמַדְמִים
לֶחֶם הַחֹק הַזֶּה
בִּבְשָׂרִי
מִישֶׁהוּ שָׁתַל
נוֹצָה אֲפֹרָה
בַּחֲרִיצֵי הָאֶבֶן שֶׁבֶּחָצֵר שֶׁלָּנוּ
וְחָשַׁבְתִּי: זֶה לֹא מַעֲשֶׂה צִפּוֹר
זֶה רַק יְלָדִים הַמְנַסִּים
אֶת כֹּחַ הַכְּבִידָה
וּבַגַּן יַלְדָּה בּוֹכָה
אֶת שִׁבְרֵי אַהֲבָתָהּ
אָנָה אֵלֵךְ
אָנָה אֵלֶיךָ.

ניקוד: יאיר בן חור

הגן ב"שיר השירים" מסמל את המקום שבו פורחת התשוקה, לעומת השיר הנוכחי, שמתאר מצב מהופך, הבת יורדת לגן כדי לבכות את אהבתה, קונוטציה המאזכרת את שירה הידוע של רחל, "גן נעול". אולם להבדיל ממנו, כאן הגיבורה היא האם הדואגת לבתה הפצועה. הסערה החיצונית והפנימית עושות יד אחת ומעצימות זו את זו, בהיעדר נחמה או פתרון, אולי משום שהגבר – האב המוזכר – הוא בבחינת נוכח־נעדר, ונפקדותו מאזכרת ביתר שאת את האהוב שאיננו.

46 תגובות

  • אביחי קמחי

    צמרמורת, שיר אדיר משורה לשורה גדלה החוויה וגדלה ההתרגשות. שלל מטפורות מסחררות, אם, בת, אהבה נכזבת ודמות אב נכה רגשית. ואולי האם היא הבת בצעירותה. כולנו זקוקים לאהבה ולחמלה והשיר הזה מבטא זאת היטב.

  • עדנה שמש

    חנה, זהו שיר יפה מאוד מאוד. גם משחק האסוציאציות בין עלתה בסערה לירדה בה, ולא רק דימוי שיר השירים, לא רק מכאובי השיר וניגודי האהבה התמה – של הנערה הצעירה והאישה הבשלה – אלא הכל-הכל.

  • יוסף כהן אלרן

    שתי אהבות אבודות וכל אחת אבודה בדרכה: אחת הלכה, אחת דעכה. "שתי צפרים במכה אחת" מביא לנו השיר, אבל שתיהן קיימות רק במחשבה אם של הבת ואם של האם, רק בנפשן, כבר הופכות זיכרון כאשר הבשר אינו יכול לכפר על ההעדר. שתי צפרים חסרות כנפיים. שיר מורכב ומחושב ומעלה מצוקה נפשית גדולה, כאשר בכל זה משחקים החושך והגשם את המועקה הגדולה. מה כואב יותר? מעולה.

  • רונית בער שחר

    שיר פשוט נפלא חנה אחד הטובים שלך לחוות דעתי הצנועה משחק בין ילדות לבגרות בין תום לתשוקה יש בו עצב וחיים והכל בערבוביה אנושית קורעת לב.

    • חנה טואג

      תודה, רונית בכר שחר היקרה, אכן משחק החיים: בגרות וילדות, אמהות ואבהות ותמיד אהבה

  • לילך גליל

    איזה שיר מקסים והומה. ואילו תגובות נפלאות! קריאות פעילות, חכמות ומרגשות. הזדהיתי מאוד, ראיתי את החצר ואת הבת ואת בן הזוג ואת הדוברת, ממנה אליו, ממנו אליה, ואיפה היא בתוך כל הדרמה הזו המתחוללת בביתה ובגנה… הזדהיתי, כבר ציינתי? תודה לך, חנה!

  • רינה סולומון

    מערכות יחסים כואבות בשיר מרגיש ורגיש אחד. הגשם זולג משמים, הדמעות מהעיניים ואין מנחם.
    עמדה אמהית-נשית מובנת ברגישותה ואולי אף בשיגרת הוויתה.

  • עינת

    מרטיט. אנה אלך אנה אליך. שיר רגיש מאד. להרף רגע הלכתי לאיבוד בין שתי הדמויות הגבריות, בין כאב לכאב. אולי לא בכדי.

  • מרדכי מאירצ'יק

    קראתי גם נהנתי.
    ואני יודע שנוצה צריכה לעוף
    וילדה ואם צריכות אהוב
    וצריחת השיר כמהה לצריכה כה חשובה,
    לישור כל העקום ןלמילוי כל החסר.
    נהדר שירך חנה טואג הסופרת והמשוררת.

  • אורנה ריבלין

    אין לי להוסיף על התגובות שמוכיחות עד כמה השיר נהדר . תודה על ההזדמנות .

  • רחל בכר

    המשוררת עוטפת עצמה במעיל וצעיף וכשהיא מוגנת לכאורה מפני הגשם, מסתבר שהיא נותרת בלי נעלי בית. לא בכדי אין היא מציינת יחפה, אותו פריט שנותן את התחושה הכי אמיתית של בית נמצא כמיותר כשהיא יוצאת אל הגן כדי להרגיש את האבן שבחצר, לאות הזדהות עם הבת הבוכה את שברי אהבה.
    לבסוף היא חוזרת אל הגבר, אותו גבר נוכח- נעדר המספק נחמה פורתא .

  • צדוק עלון

    חנה יקרה,
    נדמה לי שמירון איזקסון הגדיר יצירה טובה כזו שאחרי קריאתה אתה לא עוד אותו אדם; אני מרגיש אחרי קריאת השיר שנוסף נדבך לנפשי. תבורכי על השיר הזה שגם משלב קודש בחול ובעיקר מוסיף קודש לנשמתנו.
    מקווים שאחרי ספר הפרוזה תזכי לזכותנו בספר שירה.
    צדוק

  • איתן ק.

    כשמסיימים לקרוא את השיר מבקשים לחבק את הילדה שבגן , "יַלְדָּה בּוֹכָה אֶת שִׁבְרֵי אַהֲבָתָהּ" , לחבק את השורות שנוגעות בכאב ו"לִבְכּוֹת אֶת אַהֲבָתָהּ ", לחבק את השורות שנוגעות בכאב האם ובכאב הילדה.

    כשמסיימים לקרוא את השיר חוזרים וקוראים אותו שנית.

  • תלמה פרויד

    "ילדה בוכה את שברי אהבתה" והשיר מעביר בנאמנות את כאב האם, הבת. יפה ונכנס ללב. ברכות, חנה, על הפרסום

  • תחיה שירן

    תענוג צרוף ומצמרר לקרוא את השיר, וגם את התגובות.
    כל כך נפלא לדעת שיש אנשים כאלה, כל כך רגישים ומבינים עמוקות
    ויודעים לנסח במדויק את המורכבות הרוטטת של השיר המעולה הזה.

  • דיתי אלון

    יפהפה ויותר –
    שיר שהוא מעבר למילה הכתובה, סיפור על דם,רוח וגשם
    שתילת הנוצה האפורה העלתה בי את "שתלתם ניגונים בי ", צמרמורת.

השאר תגובה