שירה

סחף / זיו בן ־ פורת

סחף / זיו בן ־ פורת

לֹא נִסִּיתִי לִהְיוֹת יַצִּיב,
אַךְ נִדְמֶה שֶׁכְּבָר הִתְרַגַּלְתִּי כָּל כָּךְ
לָרִחוּק הַנִּדְרָשׁ מִמֶּנִּי לִפְעָמִים
עַל מְנַת לִהְיוֹת (רַק מְעַט, בַּמִּדָּה
הַנִּדְרֶשֶׁת,) יַצִּיב מַסְפִּיק לָךְ
לְמִשְׁעֶנֶת, לִהְיוֹת יַצִּיב מַסְפִּיק
לִי, כָּךְ שֶׁלֹּא אֶפֹּל וְאֶסָּחֵף,
וּבִגְלַל הַהֶרְגֵּל הַזֶּה כְּבָר נִסְחַפְתִּי הַרְחֵק
מֵהַכַּוָּנָה הַמְּקוֹרִית, הַרְחֵק
מֵהַחֶדֶר, שֶׁבּוֹ אַתְּ וּמִי
שֶׁהָיִיתִי עֲדַיִן
חֲבוּקִים.

ניקוד: יאיר בן -חור

זוגיות מחוללת טרנספורמציה. לעתים עד כדי כך, שהאוהב חייב להתרחק מעצמיותו ומעקרונותיו כדי למצוא חן בעיני האהוב. השיר מעלה תמונות מעניינות המתארות תהליך זה, והן מתקיימות זו לצד זו כעולמות מקבילים: הדובר אמנם נסחף "הרחק", אך עדיין מסוגל לראות את החדר שבו הוא ואהובתו חבוקים: כאילו הנפש הנפרדת מן הגוף, משקיפה מלמעלה על המתרחש.

9 תגובות

  • דוד אדלר

    שיר בהיר המביע בכנות ברהיטות ובישירות תחושה אישית (של מי שמגשש את צעדיו הראשונים בשדה הזוגיות?) עם פיתול פואטי נאה בסופו.

  • עפרה בן-עמי

    שיר יפה. התמונה שעלתה בי תוך כדי קריאה הייתה של זוג רקדנים התלויים זו ביציבותו של זה בזמן מחול המשותף שלהם, עד כי המציאות שקדמה למחול, שבה הם גילו את אהבתם ורק היו חבוקים הולכת ומתרחקת…

  • נילי אמיר-סגל

    אהבתי את התגובה של עופרה.

    שמתי לב לכותרת השיר "סחף"… ועם כל הרצון של הדובר בשיר לעמוד יציב עבור אהובתו ועבורו עצמו , הוא חש עצמו נסחף. השיר מבטא מציאות כה מוכרת של שגרת היום יום שיכולה לגרום לסחף הזה אותו מתאר המשורר.
    תודה לך.

  • רינה סולומון

    שיר יפה ומדוייק.
    הוויה שיש בה מאבק פנימי בין "לריחוק הנדרש" "ליציב… לך למשענת"
    וכל זאת כדי שלא יסחף, אבל הוא נסחף..מוציא את עצמו מחוץ לעצמו ההווה, ומביט מרוחק בעוד הוא והיא חבוקים.

  • רחל בכר

    גם לאהבה יש מחיר, לעיתים מחיר כבד עד כדי איבוד העצמיות.ואומללות.
    השיר מבטא היטב את הכמיהה לאהבה שהיתה יכולה להתקיים.
    אהבתי מאד את השיר.

  • זיוה גל

    ומעבר לממשות החיצונית שהזכירו כאן רבים לפניי
    אני רואה כאן מחול פנימי של ה'אני' המבטא קונפליקט שכבר נמחק
    עקב הסחף..

    יפה כל כך.

  • עמירם לורד

    "נחום-תקום". בובה בלי ידיים. בובה שלא יכולה לחבק, הפלא המופלא הזה, שאתה נותן מכה איומה כדי להפיל בובה (או להפיל בחיים מישהו) וראה הנה הבובה קמה מחדש, ולפעמים גם נותנת לך מכה בחזרה בהתרוממות הבלתי צפויה שלה. (כי אתה פשוט נמצא במסלול הקימה שלה ובמסלול ההתייצבות שלה) הכי קשה בנושא הזה של בובת "נחום-תקום",זה לנפח אותה, קורע את הראות. אבל בשיר הזה החיים מתוארים כמו שולחן מחברת איקאה, שולחן לשנה. ממש כמו הזוגיות בשיר. זוגיות לתווך קצר, כמעט חד פעמי, זוגיות מפלסטיק. שולחן לא יציב. ועם בובה בלי ידיים וחיים לא יציבים כמו רהיט מאיקאה, החיבוק רק בראש שלהמשורר, השיר לא נאחז במציאות וגם לא נאחז באויר. והמשורר באמת צריך לחפש אשמים בזוגיות המתפוגגת ובאישיות המתפוררת. לדעתי הפוליטקאים יכולים להיות אשמים נפלאים. הויייי חוסר היציבות הנפלאה הזאת, הבדואית הזאת, המדברית.

השאר תגובה