שירה

הֶלְיוּם לֹא נוֹלַד גָּז, הֶלְיוּם נֶהֱפַךְ לְגָז / טלי עוקבי

הֶלְיוּם לֹא נוֹלַד גָּז, הֶלְיוּם נֶהֱפַךְ לְגָז / טלי עוקבי

הִיא מִתְנַהֶגֶת בְּדוֹמֶה לְגָז אֲצִילִי –
מִתְמַצֶּקֶת רַק תַּחַת לַחַץ רַב.
הִיא מְסֻגֶּלֶת לִיצֹר תִּרְכּוֹבוֹת בִּלְתִּי יַצִּיבוֹת.

סִילְבִיָּה
הַשֶּׁמֶשׁ הַשְּׁחֹרָה בָּאָה.
מוּצָקָה וְקָרָה כְּמוֹ אַטְמוֹסְפֵרַת הֶלְיוּם.
מַה נּוֹלַד מֵרֶחֶם הַתַּנּוּר?
גָּז חֲסַר צֶבַע
גָּז נְטוּל רֵיחַ.
אַתְּ נְקֻדַּת הַקִּפָּאוֹן הַנְּמוּכָה בְּיוֹתֵר.
אַתְּ הָאֶפֶס הַמֻּחְלָט, הַיְסוֹד הַשֵּׁנִי הַנָּפוֹץ בְּיוֹתֵר בַּיְקוּם –
מִסְפָּר אָטוֹמִי – שְׁנַיִם, צֶלַע קְרוּעָה.
(אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אֶת הָאָדָם הָרִאשׁוֹן שָׁלֵם. אוֹתָךְ עָשׂוּ מִמֶּנּוּ. אֲפִלּוּ בָּשָׂר מִשֶּׁל עַצְמֵךְ אֵין לָךְ.
אַתְּ תָּמִיד תִּהְיִי מַשֶּׁהוּ הַמִּתְקַיֵּם בְּיַחַס לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר, טְרַגֶדְיָה).

אַתְּ הֶלְיוּם, סִילְבִיָה.
אַתְּ גָּז אֲצִילִי
עִם רֹאשׁ מְעֻלָּף בְּתוֹךְ רֶחֶם הַתַּנּוּר.
הֵכַנְתְּ לַיְלָדִים חָלָב, לְיַד הַשֵּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה שֶׁלָּהֶם
(אֲנִי מְדַמְיֶנֶת אֶת הַסְּעוּדָה הָאַחֲרוֹנָה, אֶת שְׁנֵים־עָשָׂר הַשְּׁלִיחִים, אֶת הַבּוֹגֵד, אֶת הַקָּרְבָּן,
אֶת פֶּטְרוּס, אֶת הַלֶּחֶם, אֶת הַיַּיִן).
רָעֲדוּ לָךְ הַיָּדַיִם? קָרְנוּ כְּמוֹ אָהִיל נָאצִי?

הַשֶּׁמֶשׁ הַשְּׁחֹרָה בָּאָה, סִילְבִיָּה
מוּצָקָה וְקָרָה כְּמוֹ אַטְמוֹסְפֵרַת הֶלְיוּם.

ניקוד: יאיר בן־חור

שירה של עוקבי מרפרר לנקודות הציון הביוגרפיות והליריות המשמעותיות בחייה של סילביה פלאת'. האחת מאיתנו, רונית ליברמנש, כתבה ספר שהוקדש לחייה ולשירתה של פלאת (מוזה אפלה, 2004). המענה לתהייתה של עוקבי, האם לפלאת לא "רעדו הידיים" קודם שתחבה את ראשה לתנור, הוא פשוט: מבחינת פלאת, הכתיבה היא החיים. ספרה האוטוביוגרפי, 'פעמון הזכוכית', שראה אור באנגליה בינואר 1963, כחודש לפני התאבדותה, תחת הפסבדונים ויקטוריה לוקאס, עסק בשורה של התחבטויות קיומיות שעינוה כל ימיה: הניסיון ליישב את הסתירה בין דמות הקדושה לקדשה, הפער בין נשיות למיניות ובין קריירה לאמהות; הבוז שחשה כלפי התגלמותו החומרנית של 'החלום האמריקאי', ועם זאת תאוותה הנואשת של הנערה בת המעמד הבינוני הנמוך לכסף, שיאפשר לה לרכוש דברי מותרות כבגדי מעצבים או מאכלים משובחים.
דומה כי המפתח מצוי שם, בין דפי 'פעמון הזכוכית'. רומן שאזכר את הקשר האמביוולנטי והטעון של פלאת' עם אמה ואת געגועיה לאביה המת. ולצד כל אלה נוכחים כל העת הדיכאון ומשאלת המוות, לנוכח החשש שמא לא תצליח ליישב לעולם את הישויות המפוצלות ולהגשים את הציפיות המשתקות לברוא עולם פנימי הרמוני, מתוקן.

5 תגובות

  • דוד אדלר

    שיר יפה, מעניין ומפתיע מאוד בהקבלות (סילביה להליום) ובמטאפורות (למשל: רָעֲדוּ לָךְ הַיָּדַיִם? קָרְנוּ כְּמוֹ אָהִיל נָאצִי? המרמז אולי על אהילים שנעשו מעור אדם).

  • נילי אמיר-סגל

    מפתיע בריבוי הפרטים ה"מדעיים"…. חלק מהשיר לא הבנתי כלל אבל ההפתעה הייתה בו.

  • לאה נרפז

    השיר מאתגר מאוד ולמרות האיזכור של שמה הפרטי של המשוררת שהתאבדה, השיר די חידתי. אם לא היהתן כותבות שמדובר בסילביה פלאת, אני לא בטוחה שהייתי מגיעה לזה לבד, למרות שאחרי שידעתי שמדובר בסילוויה פלאתמצאתי בקריאה נוספת רמזים שמדובר בה. שיר מיוחד מאוד ואהבתי אותו.

  • רחל בכר

    ניכר המאמץ לחשוף פרטים רבים, כדי לפתור את "החידה" מיהי הדמות.
    היה לי ברור שמדובר בסילביה פלאת, אולי זו הסיבה שהרגשתי שמאכילים אותי בכפית.
    יחד עם זאת השיר שונה, מיוחד ונהניתי ממנו.

השאר תגובה